קיום ההבטחה לאבות

"וָאֵרָא אֶל־אַבְרָהָם אֶל־יִצְחָק וְאֶל־יַעֲקֹב בְּאֵ-ל שׁ-ַדָּי וּשְׁמִי ה' לֹא נוֹדַעְתִּי לָהֶם" (ג). עיון בספר בראשית מגלה שה' נודע לאבות בשני השמות, אך יש הבדל בין ההתגלויות:

ההתגלויות לאברהם וליעקב בשם א-ל ש-די – התמקדו בהבטחת הזרע.

ההתגלויות האחרות לאותם אבות ב"אני ה'" – התמקדו בהבטחת הארץ.

אם כן, בפסוק זה, אומר ה': "הבטחתי לאבות זרע וגם קיימתי; הבטחתי להם ארץ ולא קיימתי"

בשלב זה אנו מצויים בקו פרשת המים בספר שמות: בין סיום השעבוד ושיא חומרתו לבין תחילת המאבק, שמשמעו התחלת היציאה מן השעבוד. בטרם יחל תהליך הגאולה מופיע נאום של ה', המהווה הצהרת כוונות של ה' ביחס לתהליך, כמגילת יסוד המבארת את יסודו של התהליך בהבטחת ה' לאבות, ואת תכליתו האחרונה בקיומה של הבטחה זו.

אולם חלקו הראשון של ספר שמות, עד לפרק זה, אינו מתאר רק את השעבוד; בראש ספרנו מתוארת ההתרבות המופלאה של בני ישראל שהיא זו שגררה את השעבוד מבחינת המניעים של פרעה המשעבד הראשון. פירוש הדבר הוא שאף סיפור הגזרות שבראש ספרנו הוא בעצם סיפור הקיום של הבטחת ה' לאבות – הבטחתו להם להרבות את זרעם ריבוי עצום. בפרק א' בספרנו "נודע" ה' לבני ישראל "בא-ל ש-די" וזאת תוך הסתר פנים וייסורים קשים.

בטרם יחל שלב המאבק בפרעה ובמצרים - שלב הגאולה, בא נאום ה' כמגילת יסוד שלו. אולם לא יהא זה נכון וצודק אם הנאום ידגיש רק את מה שלא נעשה שצריך להיעשות מעתה: את קיום ההבטחה לאבות על נתינת הארץ. כאדם המצוי בפרשת דרכים, לפני התחלת פרק חדש בדרך חייו, שהוא שוקל מה עשה בחייו עד היום ומה השיג בהם, ומה הוא מתכנן לעשות מעתה בפרק חייו החדש, כך גם ה' בנאומו: בראש הנאום נערך כעין מאזן בין מה שנעשה עד עתה בתכניתו רחבת ההיקף ורבת הדורות של ה', לבין מה שצריך להיעשות מעתה. את מה שהבטיח ה' לאבות בהיראותו להם "בא-ל ש-די" – להרבות זרעם ריבוי עצום ורב - את זאת קיים כבר ה' ועתה נותר לקיים את ההבטחה האחרת לאבות, ולקיומה של הבטחה זו - הבטחת הארץ - מוקדש מכאן ואילך עיקרו של הנאום.

נערך ע"י צוות אתר התנך

לקריאת המאמר המלא באדיבות אתר VBM של ישיבת הר עציון