תולדות בני ישראל הם עיקרו של ספר התולדות המתואר בדברי הימים, אך בכל זאת תוארו תולדות כל בני אברהם כדי ללמד כיצד נתקיימה בהם הבטחת ה' לאברהם.
עיקרו של פרק א' הוא תולדות הדורות הראשונים מאדם עד ישראל. הפרק כולו מעוגן בספר בראשית ומסכם תולדות אלה על דרך התמצית.
הדגשת הכתוב על שינוי שמו של אברהם (פס' כז) באה לרמוז לשנוי המהות ולייעוד שהוטל על אברהם להיות ברכה ("והיה ברכה"), ולממש בארח חייו דגם ברכה לכלל אומות העולם "ונברכו בך כל משפחות האדמה" (בראשית י"ב, ב-ג). אבל לא כל בני אברהם היו ראויים לברכת אברהם. אף על פי כן, הכתובים מונים את כל שבעים בני אברהם, ללמדנו כיצד נברר ונבחר ישראל, ברירה אחר ברירה - מצד אחד. ומצד שני - כיצד הקב"ה מקיים את דברו לאברהם בסמוך לכריתת הברית עמו: "אני הנה בריתי אתך והיית לאב המון גויים" (בראשית י"ז, ד-ה).
הכתובים מונים תחילה את שנים עשר הנשיאים של ישמעאל, והוא קיום הדיבור לאברהם: "ולישמעאל שמעתיך הנה ברכתי אותו והפריתי אותו והרבתי אותו במאד מאד, שנים עשר נשיאים יוליד ונתתיו לגוי גדול" (בראשית י"ז, כ). ומצאנו, שכבר בימי יצחק ויעקב קיימת אומה ששמה "ישמעאלים" (בראשית ל"ז, כה-כח), וכיוצא בזה גם בני קטורה, ששלחם אברהם בעודנו חי קדמה אל ארץ קדם (בראשית כ"ה, ו) נעשים שבטים העומדים ברשות עצמם, וכמה מהם (מדינים ומדנים) נזכרים בפרשת מכירת יוסף (בראשית ל"ז, כח).
הכתובים כאן ובתורה מונים לא רק את בני עשיו ואלופיהם אלא גם את בני שעיר החורי (לח-מב), ללמדנו כיצד חלק מהארץ המובטחת לאברהם בברית בין הבתרים היה ירושה לעשיו בן בנו.
ומנו הכתובים שמות שמונת מלכי אדום הקדומים, כדי ללמדנו שגם בבן זה של אברהם נתקימה לא רק ברכת ירושת הארץ, אלא גם הברכה שנתברך בסמוך לברית שנכרתה עמו: "ומלכים ממך יצאו" (בראשית י"ז, ו), וכל זה לפני "מלוך מלך בישראל".
וחתמו הכתובים במניין בני ישראל (דבה"א ב', א-ב) כי הם העיקר בספר תולדות אדם ותכליתו, ועל ידם נתקימה ברכת אברהם בהיסטוריה - "סגולה מכל העמים".
נמצא שכל הפרשה משמשת מעין מבוא היסטוריוסופי לתולדות ישראל, שמגילות יוחסיו מתפרשות להלן, בפרקים ב-ט.
נערך ע"י צוות אתר התנך
מתוך תנך עם פירוש דעת מקרא, הוצאת מוסד הרב קוק ירושלים, ספר דברי הימים א, עמ' מ-מב