יעקב מדבר אל עשו בנימה כנועה ומתרפסת ובכך מעביר לו את המסר שאין לו עניין בברכות הגשמיות שהיו מיועדות לו, לעשו, אלא רק בברכות הרוחניות.
יעקב מתייחס אל עשו בצורה כנועה ומתרפסת, כעבד המדבר אל אדונו. ואף מכנה את עשו "אדוני" שמונה פעמים, כך שלא ייתכן שמדובר בסגנון דיבור מקרי, וברור שיש כאן החלטה מוּדעת של יעקב להתרפס בפני עשו. מה הביא את יעקב להחליט כך?
יצחק ידע שיעקב מיועד להיות ממשיכו של אברהם ולרשת את ארץ ישראל, ולכן הקפיד לא לתת את הברכות הללו לעשו, אלא חשב להעניק אותן ליעקב מאוחר יותר. ברם, יצחק סבר שמוטב לו ליעקב שיחיה בארצו כנתין ולא כשליט. כך לא יצטרך לבזבז את זמנו ומרצו בענייני שררה וחומר, ויוכל להקדיש את חייו לעניינים שברוח. בנוסף סבר יצחק, שעדיף שיעקב יהיה משועבד לאחיו מאשר לאומות אחרות. לכן החליט יצחק לברך את עשו שישלוט על אחיו יעקב. לא טובתו של עשו עמדה מול עיניו של יצחק בהחלטה זו, כי אם טובתו של יעקב!
יעקב כלל לא חפץ לקבל את ברכת השלטון. לא היה לו שום אינטרס לשלוט על עשו, וכל עניינו היה לקבל את ברכת אברהם, להתמנות לממשיכה של השושלת, ולרשת את ארץ ישראל. אילו ידע יעקב שברכה זו מיועדת לו בכל מקרה, לא היה טורח לגנוב את ברכותיו של עשו. ברם, יעקב לא ידע זאת, וכך יצא שגנב ברכות שאין לו שום חפץ בהן.
אירוע זה הותיר את יעקב בתחושה מאוד לא נוחה: לא רק שרימה את אביו, אלא גם לקח ברכות שלא יועדו לו ושאין לו עניין בהן. כעת החליט יעקב לתקן את המעוות. כאשר הוא מדבר אל עשו בנימה של כניעה והתרפסות, הוא מעביר לו במרומז את המסר: אין לי שום חפץ בברכות הגשמיות שקיבלתי. ברכות אלו מגיעות לך, ואני מוותר לך עליהן. אינני רואה עצמי כ"גביר לאחיך" (כ"ז, כט). להפך, אתה הוא האדון ואני הוא העבד. כל רצוני הוא רק לזכות בברכות הרוחניות שקיבלתי.
בסופו של דבר, מעביר יעקב את המסר הזה בצורה מפורשת: "קח נא את ברכתי אשר הֻבאת לך, כי חנני א-להים וכי יש לי כל" (יא).
נערך ע"י צוות אתר התנך
לקריאת המאמר המלא באדיבות אתר VBM של ישיבת הר עציון