קושי וניחומים

יואל פותח את ספרו בתיאור של שבר גדול, מכה אדירה שניחתה על הארץ. פתיחה סוערת חווינו גם בספר הקודם - הושע - שהכריז "אתם לא עמי" (הושע א', ט). גם יואל וגם הושע הפותחים בשבר מציגים מולו תיקון, ניחומים. הושע מודיע בפרק ב' - "אמרו לאחיכם עמי" (הושע ב', ג) ויואל בפרק ב' מודיע "ושלמתי לכם את השנים אשר אכל הארבה הילק והחסיל והגזם" (ב', כה). את התבנית הזו של 'דברים קשים' ולאחר מכן 'דברי ניחומים' מזהה המדרש אצל נביאים נוספים. כולם, כך אומר המדרש, למדו ממשה:

"וזאת הברכה אשר ברך משה" (דברים ל"ג, א), לפי שאמר משה לישראל דברים קשים תחילה: "מזי רעב ולחומי רשף" (דברים ל"ב, כד)... חזר ואמר להם דברי ניחומים: "וזאת הברכה אשר ברך משה" (דברים ל"ג, א), וממנו למדו כל הנביאים שהיו אומרים לישראל דברים קשים תחילה, וחוזרים ואומרים להם דברי ניחומים.
ואין לך בכל הנביאים שהיו דבריו קשים כהושע… וחזר ואמר להם דברי ניחומים… וכן יואל אמר להם: "שמעו זאת הזקנים והאזינו כל יושבי הארץ ההיתה זאת בימיכם ואם בימי אבותיכם, עליה לבניכם ספרו" (יואל א', ב-ג)... וחזר ואמר להם דברי ניחומים: "ושלמתי לכם את השנים אשר אכל הארבה (הילך) [הילק] החסיל והגזם" (יואל ב', כה)...
(ספרי דברים פרשת וזאת הברכה פיסקא שמ"ב)

הדרשה אוספת את הנביאים כולם לתבנית אחת. לא אירוע אחד של קושי ולאחריו רחמים, אלא תבנית חוזרת על עצמה של קושי וניחומים וחוזר חלילה. הנבואה מציבה שני קצוות ובינהם תנועה - ערעור ומנוחה משבר ונחמה. התנועה הזאת היא אולי תפקיד הנבואה - ניעור וטלטול. אל לו לעם לשקוע בקושי ואל לו להירדם בניחומים. ספרי הנבואה נועדו ליצור תנועה מתמדת בעם, אי שקט תמידי המונע מהעם לשקוד על שמריו.

באדיבות אתר 929