בשלושת התיאורים של מעמד הר סיני המופיעים בפרקים ד'-ה' התיאור של קול ה' המדבר מתוך האש מוזכר כנקודה מרכזית המייחדת את המעמד. לשם מה חוזרת התורה על תיאור זה שלוש פעמים במהלך שני פרקים?
מסתבר, שהצורך בחזרה המשולשת נובע מלקחים שונים שניתן להפיק ממעמד הר סיני.
התיאור הראשון (ד', ט-יב) כמו גם השני נמצא בתוך הנאום ההיסטורי. בנאום זה, משה עומד על לקחים שונים שניתן להפיק מהאירועים שעברו על בני ישראל במדבר, בעיקר באשר ליחסים שבין העם לבין הקב"ה. פרק ד' הוא מעין סיכום, ורובו כולל הדרכות מעשיות פרטניות, כולל אזהרה כללית, חוזרת ונשנית, על שמירת המצוות. תיאור מעמד הר סיני בפרק ד' נועד ללמד את העם על הרחקת ההגשמה מהקב"ה. חשיבות המעמד, לצורך עניין זה, היא בכך שהיה זה המפגש הראשוני של בני ישראל עם הקב"ה, ובני ישראל לא ראו בו כל תמונה אלא רק שמעו קולות וראו אש.
האיזכור השני של מעמד הר סיני ממוקם בסופו של הנאום ההיסטורי (שם, לב-לו), ואף הוא בא ללמד אחד מעיקרי האמונה. אם האיזכור הראשון נועד כדי למנוע עבודת ה' באופן לא-רצוי, מטרתו של האיזכור השני היא למנוע עבודה זרה. זכירת מעמד הר סיני נועדה להדגיש את היותו של הקב"ה הא-ל היחיד. כאן משמש מעמד הר סיני, ובעיקר האש והקולות, כראיה לבלעדיותו של הקב"ה בעולם, שהרי מעולם לא היה אירוע מעין זה. העובדה שמעולם לא שמע עם שלם את קול הא-ל מדבר מתוך האש מוכיחה את היותו של הקב"ה הא-ל היחיד.
האיזכור השלישי של מעמד הר סיני מופיע בתחילת נאום המצוות (ה', ד-כג). מטבע הדברים, איזכור זה איננו קשור ליסודות האמונה בקב"ה, כשני האיזכורים הקודמים, אלא ליסודות המצוות. ברור גם שזו הסיבה לכך שדווקא באיזכור זה מופיע פירוט עשרת הדברות. ואכן, הזכרת האש והקולות באיזכור זה נועדה לציין את פחדם של בני ישראל מן המעמד, ואת בקשתם שמשה יהיה המתווך בינם לבין הקב"ה. כדי למנוע ערעור על אמיתות נבואתו של משה, מדגישה התורה שהייתה זו בקשתם של בני ישראל שלא לקבל את התורה ישירות מפי הקב"ה אלא להסתפק במה שראו במעמד הר סיני ולשמוע את יתר הדברים מפיו של משה.
נערך ע"י צוות אתר התנ"ך
לקריאת המאמר המלא באדיבות אתר VBM של ישיבת הר עציון