בפרקנו מוזכרת ההחלפה בין הבכורות ללויים. ואף על פי כן נותר הציווי לעתיד שכל בכור שיוולד יש לפדותו בחמישה שקלים. מדוע? האם לא הופקעה הקדושה מהם? מה זה מלמדנו?
כעבור שנה מיציאת מצרים מוחלפים הבכורות בלויים. הכתוב מנמק זאת בהחלטתו של ה' לקחת את הלויים תחת כל בכור מבני ישראל (טז). חז"ל במדרש מבארים כי הסיבה היא משום שלא חטאו בחטא העגל.
אחר כל זאת היינו מצפים שלא תיוותר כלל קדושה בבכורים, אולם הכתוב אומר להיפך: "כי לי כל בכור בבני ישראל... ביום הכותי כל בכור בארץ מצרים הקדשתי אותם לי" (יז). כמו כן אנו יודעים כי ישנה מצווה מכאן ואילך לפדות כל בכור שיוולד בחמישה שקלים (י"ח, טו) - דמי ערך זכר מגיל חודש (ויקרא כ"ז, ו). אם כך מה הועילה כל ההחלפה בלויים ולשם מה היא נעשתה?
נראה כי קדושת הבכורות נבעה משני מקורות:
האחד, בשל חשיבותו של הבכור מעצם היותו ראשון, מעין 'יורש העצר' וביטוי מלא לתכונותיו של אביו.
השני, משום הצלתם במצרים, בעת שהיתה מכת הבכורות, שהקדישה אותם מעצם חובת חייהם לה'.
ההחלפה בלויים העבירה את הקדושה מהבכורים שנבעה מכח היותם ראשונים אל הלויים שזכו לקדושה בשל מעשיהם ונאמנותם לקב"ה בחטא העגל. אולם, כפי שמדגיש הכתוב את הקדושה שנבעה מההצלה ממצרים לא ניתן להחליף והיא זו שנותרת לעתיד. בשל קדושה זו ישנה עדיין מצווה לפדות את הבכורים.
דבר זה מלמדנו כי בכולנו ישנה קדושה. הלוא כל עם ישראל הינו בנו בכורו של הקב"ה (שמות ד', כב) במשפחת העמים וכולו ניצל בעת מכת בכורות במצרים. דבר זה מלמדנו כי היעוד הגדול של קידוש שם שמים בעולם על ידינו נותר במלוא תוקפו ותובע מאיתנו את ההשתדלות הנדרשת לכך.