ציון מקום

הפסוקים הפותחים את הספר ומתארים את המיקום הגאוגרפי המדויק שבו נמצאו בני ישראל בשעת נאומו של משה, מעלים מספר קשיים. ראשית, ישנם נתונים בתיאור זה שאינם הגיוניים מבחינה גאוגרפית, כפי שכבר עמד רש"י על אתר: "לא במדבר היו אלא בערבות מואב" (א', א ד"ה במדבר).
שנית, האתרים המוזכרים בפסוק זה כגון תֹּפֶל, לָבָן ו־דִי זָהָב, לא מוכרים לנו מרשימת מסעות בני ישראל המובאת בפרשת מסעי, וכלל לא ברור היכן הם נמצאים.
תמיהות אלו הובילו את רש"י לפרש את רשימת המקומות בצורה דרשנית, כמרמזת על המקומות שבהם הכעיס עם ישראל את הקב"ה במהלך המסע במדבר. לשיטתו, אין בתיאור זה ציון מקומות גאוגרפיים כלל (ראו פירוש רש"י).
לעומת זאת, הרשב"ם, נכדו של רש"י, טוען שאכן מדובר בתיאור גאוגרפי מהימן ואף תולה זאת בסיבה עקרונית:
"לפי פשוטו כל הנזכרים בפסוק זה מקומות הן, כמו שמצינו שרגילים הפסוקים לתת סימן בתוך סימן אל המקומות שהוא רוצה לפרש היכן... שצריך לפרש היכן נאמרו המצוות, כמו שכתוב "וידבר ה' אל משה במדבר סיני"... אף כאן עושה סימן בתוך סימן".
הרשב"ם אמנם לא מצליח לזהות היכן ממוקמים תֹּפֶל וְלָבָן, אך בכל זאת הוא נשאר נאמן לשיטתו: "הכל מקומות לפי פשוטו".
הרי לנו תפיסה עקרונית מפי אחד מגדולי הראשונים על כך שיש חשיבות לידיעה המדויקת היכן נאמרו דברי משה בספר דברים.
הרש"ר הירש צועד אף הוא בדרכו של הרשב"ם, ומרחיב מדוע חשוב הציון המדויק של המקום שמשה דיבר בו. לדברי הרש"ר הירש, ציון מקומות גאוגרפיים שבהם התרחשו אירועים היסטוריים מסייעים לחבר את הדורות הבאים עם העבר, למען עתיד האומה.

נערך ע"י צוות אתר התנ"ך מתוך הספר 'פרשת דרכים: מבט ארכאולוגי וגאוגרפי בפרשיות השבוע' בהוצאת מגיד
לרכישת הספר