כולם צוחקים – אבל כל צחוק גורר אחריו תגובה אחרת. מה מבטא הצחוק של אברהם ושרה? מה פשר ההבדל בתגובת ה' ביחס לכל אחד מהם?
אברהם ושרה מגיבים באופן דומה כאשר הם שומעים את הבשורה על הבן שעתיד להיוולד להם: שניהם צוחקים (י"ז, יז; י"ח, יב). בעוד שעל תגובת אברהם משיב הקב"ה באופן ענייני, כלפי שרה מושמעת נזיפה. מדוע שונה יחסו של הקב"ה לצחוקה של שרה, מהתייחסותו לצחוקו של אברהם?
יש שסברו שאין הבדל משמעותי בין צחוקם של אברהם ושרה, והנזיפה בשרה נועדה, למעשה, גם לאברהם. לעומת זאת, רש"י סבר שיש הבדל בין צחוקו של אברהם לצחוקה של שרה: "למדת שאברהם האמין ושמח, ושרה לא האמינה ולגלגה, וזהו שהקפיד הקב"ה על שרה ולא הקפיד על אברהם" (רש"י י"ז, יז).
ייתכן שפירוש רש"י מבוסס על ההבדל שבין שני תיאורי הצחוק. אצל אברהם נאמר: "וַיִּצְחָק וַיֹּאמֶר בְּלִבּוֹ" (י"ז, יז), בעוד שעל שרה נאמר: "וַתִּצְחַק שָׂרָה בְּקִרְבָּהּ לֵאמֹר" (י"ח, יב).
צחוקו של אברהם בלבו ביטא תמיהה לגיטימית, שהרי השכל האנושי מתקשה להבין את האפשרות של לידת בן להורים זקנים כל כך. לעומת זאת, צחוקה של שרה היה "בְּקִרְבָּהּ". זו הפעם היחידה בתורה, שמילה זו מתייחסת למחשבתו של אדם. בדרך כלל, המילה 'בקרב' מבטאת מציאות ונוכחות פיזית בתוך בני אדם או מקומות, כמו "וַיִּתְרֹצֲצוּ הַבָּנִים בְּקִרְבָּהּ" (כ"ה, כב) על התאומים של רבקה, או "כִּי זֶה שְׁנָתַיִם הָרָעָב בְּקֶרֶב הָאָרֶץ" (מ"ה, ו).
בעוד שצחוקו של אברהם ביטא תמיהה שכלית אנושית מובנת, הרי שצחוקה של שרה היה ביטוי פנימי של חוסר אמונה בבשורה, ועל כך ננזפה.
נערך ע"י צוות אתר התנך מתוך הספר 'נקודת פתיחה' בהוצאת מכון צומת