צומת הדרכים של האמונה

כאשר אנו קוראים את התנ"ך, אנו חכמים שלאחר מעשה, ואנו יודעים מי נביא אמת ומי משקר. מי מטעה ומי מכוון אל האמת. היהודים שחיו בזמנו של ירמיהו לא ידעו זאת. בפניהם הטיפו כמה נביאים ולא היה כתוב על מצחו של מי מהם שהוא נביא אמת. כולם טענו לדבר ה'. והמבוכה הייתה קשה. 

בדברי ירמיהו, ובדברי נביאים אחרים, אנו מוצאים הד לטענות העם: הרי אנו עושים את הדבר הנכון, ומה אתה רוצה מאתנו?!  

בפרקנו מצטט ירמיהו את דברי העם: ירמיהו בפסוק יא אומר: "שובו נא איש מדרכו הרעה והיטיבו דרכיכם ומעלליכם". ותגובת העם: "ואמרו נואש, כי אחרי מחשבותינו נלך, ואיש שרירות לבו הרע נעשה" (יב).

מדוע רוצה העם ללכת אחרי שרירות לבו הרע? יתכן כי הוא חפץ ברע, כי התייאש, והוא רוצה לתפוס ככל יכולתו ממנעמי החיים, לפני בוא החורבן. אבל ייתכן גם אחרת. יתכן כי העם רוצה בדרכו, משום שהוא מאמין בה.

בעיה זו שעומדת בפני העם השומע את דברי הנביא, היא צומת הדרכים של האמונה. כל אמונה חייבת להציב בפני המאמין שני זוגות ניגודים. הזוג האחד: את הטוב והרע, ואת היכולת לבחור ביניהם. הזוג השני: האמת והשקר, והיכולת לטעות ביניהם.

אם האמונה אינה מציבה בפני המאמין את היכולת לטעות, חדלה היא להיות אמונה, והופכת להיות חוק טבע. אם אדם האוכל טריפה יקבל הרעלת קיבה ברגע שיבלע את המאכל - אין הוא בוחר בין הטוב והרע. הוא חייב לעשות את הטוב. על כן האמונה מציבה בפני האדם את האמת ואת השקר, והוא יכול לבחור בשקר. את המצווה ואת העבירה, והוא יכול לבחור בעבירה. לא יקרה לו כלום - במישור המיידי - אם יבחר בעבירה.

הטוב והרע בפני האדם. הוא יכול לבחור ביניהם והוא גם יכול לטעות ביניהם. וכאן הפרדוקס של האמונה: המאמין חייב להחליט איזה מהשנים הוא טוב, ואיזה רע, ואחר כך לבחור בטוב ולמאוס ברע. ובתוך מבוכה זו מתנהלים חיי המאמין.

וגם הופעתו של נביא אינה מועילה הרבה. מולו עומד נביא שקר, ושוב צריך להחליט מי מהם נביא אמת, ומי נביא שקר, ולאחר שהחליט העם מיהו נביא השקר, עליו להחליט אם הוא אמנם רוצה לציית לנביא האמת, או שהוא מסרב לו.

הויכוחים של ירמיהו עם העם, הם העדות ללבטים הקשים שהעם עמד בפניהם. לספקות המטרידים ללא סוף את המאמינים. כאז, כן היום.

נערך ע"י צוות אתר התנ"ך

לקריאת המאמר המלא מתוך אתר דעת