צוואת דוד לשלמה

עיקרו של פרק כ"ב הוא בניין הבית והמלכת שלמה, שהנבואה (ולא רק דוד) הועידה אותו בטרם נולד לשבת על כסא דוד לעולם ולבנות את הבית, שבהכנותיו עסק אביו במרץ רב.

דברים אלה באים לידי בטוי בצוואות שצוה דוד הן לשלמה בנו והן לשרי ישראל. עיקר עניינה של צוואת דוד כאן היא חיזוקו ואימוצו של שלמה לפני המעשה הגדול של בנין בית עולמים. (כמה מדברי דוד דומים בלשונם לצוואה ליהושע, שגם עיקרה הוא חיזוקו ואימוצו לפני המעשה הגדול של כיבוש הארץ אגב הדגשה ששמירה קפדנית על תורה ומצוות הוא התנאי להצלחת המעשה).

בצוואה זו דוד מפרש את מעלותיו של האיש הראוי לבנות את הבית ומגלה את סיבת הפסול בו עצמו: "דם לרב שפכת" (ח), דבר שסתם נתן בחזונו. ועוד גילה דוד כאן, שנבואת נתן על הבן שיבנה את הבית היתה מכוונת לשלמה, אגב שהוא דורש את שמו: "כי שלמה יהיה שמו ושלום ושקט אתן על ישראל בימיו" (ט). ומסתבר שנאמרה צוואה זו לשלמה בסמוך להמלכתו הראשונה ובמעמד מספר שרים מצומצם שהשתתף בהמלכה זו. לצוואה זו דומה הצוואה השניה, שצווה דוד לשלמה ולכל שרי ישראל בשעת המלכתו השניה של שלמה, שנעשתה בעסק רב ובמעמד כל גדולי ישראל (פרק כ"ח).

לשתי צוואות אלה צוואה מקבילה בראש ספר מלכים (מלכים א ב', א-י). הצד השווה שבשלושתן הוא חיזוקו של שלמה והצו לשמור תורה ומצוות, שהן תנאי להצלחת המלך ולקיום השושלת.

אבל שונה הצוואה במלכים משתי הצוואות שבדברי הימים, שעיקר עניינן של אלה הוא הציווי לבנות בית עולמים, ואילו שם לא נזכר דבר זה. במקומו באות שם הוראות לשלמה בדברים מדיניים פנימיים שונים, שלרובם ההעלם יפה להם, והיא גם נאמרה, שלא כשתי הצואות שבספרנו, בינו ובינו בלבד. מסתבר אפוא שלא היה מקום לכפול ולחזור על דברים שיש בהם שמץ גנות. ועוד, מה טעם להביא אזהרות והוראות בלא שהובאו בספר המעשים המשמשים חומר רקע להן.

בסיכומו של דבר, גם על דברי נביאים וכתובים ניתן לומר מה שאמרו חז"ל על דברי תורה, "שהם פותחים זה לזה, מה שזה נועל זה פותח"(תנחומא חוקת כג),ו"דברי תורה עניים במקומן ועשירים במקום אחר" (ירושלמי ראש השנה ג' ה).

זכה דוד להיות הראשון למנהיגי ישראל הרואה את בנו יושב במקומו על כסא מלכות ישראל, והוא מחזקו ומברכו מצד אחד, ומצווה לו דרכי הנהגה נאותות - מצד שני.

נערך ע"י צוות אתר התנך

מתוך תנך עם פירוש דעת מקרא, הוצאת מוסד הרב קוק ירושלים, ספר דברי הימים א עמ' תא-תג