דווקא בתוך פרשת המועדים עוסקת התורה בדיני מתנות עניים. בכך היא מלמדת אותנו על חשיבותו העצומה של הצדק החברתי.
מצוות מתנות עניים מופיעה בתוך פרשת המועדים: "ובקוצרכם את קציר ארצכם לא תכלה פאת שדך בקצרך ולקט קצירך לא תלקט לעני ולגר תעזב אתם אני ה' א-להיכם" (כב).
התורה מכניסה לתוך המצוות הקובעות את סדר היום של אמונת ישראל - מערכת החגים - את המחויבות החברתית לא לשכוח את העני ואת הגר בעת החגיגות הגדולות. אין הבדל בין החובה לשמור שבת ולקיים את הימים הטובים ובין החובה שלא לשכוח את הנמצאים בשוליים הכלכליים של החברה. שני היסודות האלה הם מצוות ה', ועל שניהם צריכים להקפיד באותה רמה של הקפדה.
נביאי ישראל דיברו הרבה על חוסר צדק ועל פערים בלתי סבירים בחברה. עמוס הנביא, למשל, דיבר באריכות על "השוכבים על מיטות שן וסרוחים על ערשותם, ואוכלים כרים מצאן ועגלים מתוך מרבק. הפורטים על פי הנבל, כדויד חשבו להם כלי שיר. השותים במזרקי יין וראשית שמנים ימשחו, ולא נחלו על שבר יוסף" (עמוס ו', ד-ה).
יצירת נורמות חיים של שפע ותאוותנות היא מושא לביקורת נוקבת של הנביאים. היא מפתחת מעצם טבעה שתי מערכות של חיים, ואט אט נפגעות האפשרויות הבסיסיות ביותר לבני אדם המתפרנסים באופן רגיל להתקיים. היא יוצרת מערכת חינוך כפולה, מערכת בריאות אלטרנטיבית, אפשרות דיור בלתי ניתן להשגה ועוד ועוד, ועל ידי כך נפגעים כל האחרים. חלק בלתי נפרד מזהותה של מדינה יהודית הוא צדק זה, ואשרי כל התומך בכך, לא מכוחה של צרות עין, אלא מכוחה של רדיפת אמת חברתית.
נערך ע"י צוות אתר התנך
לקריאת המאמר המלא באדיבות ישיבת אורות שאול