צדקותו של יאשיהו ומותו

העולה מן הכתובים כאן ומן המקבילים להם בספר מלכים ובדברי נביאי הדור, שיש למנות את יאשיהו עם הגדולים שבמלכי בית דוד.

יאשיהו ביקש במודע לשוב ולחדש את דגם המלכות שיסד דוד, על כל הנדרש מדגם זה הן בתחום התורה והמצווה, הן בתחום המקדש והן בתחום הממלכה.
בתחום התורה והמצווה: "ויעבד את כל הנמצא בישראל לעבוד את ה' א-להיהם כל ימיו" (ל"ד, לג).
בתחום המקדש: "והכינו לבית אבותיכם כמחלקותיכם בכתב דויד מלך ישראל ובמכתב שלמה בנו" (ל"ה, ד).
בתחום הממלכה: היה ער ורגיש לתמורות המדיניות שנתחוללו בימיו באזור, ועם התפוררות שלטון אשור מיהר להשתלט על 'כל הארצות אשר לבני ישראל' (ל"ד, לג) ולטהרן מכל עבודה זרה ואביזריה. יתרה מזו: בידי יאשיהו עלה לעשות את ממלכתו למעצמה שיש להתחשב בדעתה בכל הערכות מדינית וצבאית חדשה באזור.
ואחרון אחרון נכבד - שהשליט בתחום הממלכה צדקה ומשפט, כפי שמעיד עליו ירמיהו (ירמיהו כ"ב, יד-טו) וכפי שעשה דוד.

ידע אפוא יאשיהו להשתחרר מ'סבל הירושה' שקיבל מאבותיו ולשוב בתשובה שלמה אל א-להי דוד אביו, ולא נתקררה דעתו של הנביא, עד שכתב עליו בספר מלכים: "וכמוהו לא היה לפניו מלך אשר שב אל ה' בכלל לבבו ובכל נפשו ובכל מאודו ככל תורת משה, ואחריו לא קם כמוהו "(מלכים ב כ"ג, כה).

בשני הספרים - וכן בדברי הנביאים בני דורו של ירמיהו - מפליגים בשבחו של יאשיהו. עם זאת רק בספרנו פרש הכתוב גנות אחת, והיא שלא נועץ יאשיהו בנביא לפני שהחליט לצאת ולהלחם במצרים: "ולא שמע אל דברי נכו מפי א-להים" (ל"ה, כב). פציעתו האנושה בשדה הקרב מיד עם פתיחת המערכה ודאי כיפרה על עוון זה. ומובא בדברי בעלי האגדה, שהאזין ירמיהו למלמולי פיו ושמע דברי צידוק הדין: "צדיק הוא ה' כי פיהו מריתי" (איכה א', יח). מותו של מלך צדיק וחסיד זה וודאי עורר הרהורים בתחום האמונה וההשגחה. בעלי האגדה יישבו את הדברים ודרשו שנאסף בגלל עוון הדור אבל תמיהתם נשארה בעינה.

זכה יאשיהו - בדומה לשאול 'ראשון למלכים' - שידברו הכתובים בקינות שקוננו עליו. ועוד זכה, שעם המקוננים נמנה ירמיהו עצמו: "ויקונן ירמיהו על יאשיהו..." (ל"ה, כה).

נערך ע"י צוות אתר התנך

מתוך תנך עם פירוש דעת מקרא, הוצאת מוסד הרב קוק ירושלים, ספר דברי הימים ב עמ' תתקל-תתקלג