הסכנה הגדולה ביותר מצויה ב"הר קדשי" (כה), שם, במרומי ההר, בקודש הקדשים, במקום שעיני כל נשואות אליו. הר שאמור להיות מרכז רוחני, מגדלור של מוסר, מעיין של השראה, עלול להפוך בקלות מקור למעשי עוולה.
ההתחלה נראית מבטיחה.
גן עדן עלי אדמות: גילה ומשוש. לא נשמע עוד קול בכי וקול זעקה. הכל מאריכים ימים. זאב וטלה רועים כאחד. אריה כבקר אוכל תבן. ממש חזון אחרית הימים. אידיליה במיטבה. בונים בתים, נוטעים כרמים, אוכלים מפירות שנשתבחה בהם הארץ. אבל כמו תמיד, מגיע מאי שם מַשְבִּית השמחות הסדרתי: "לא ירעו ולא ישחיתו בכל הר קדשי" (כה).
מהסימפוניה השישית, הפסטורלית, עובר לפתע פתאום הנביא לתופי הקרב וחצוצרות המלחמה של הסימפוניה החמישית. אזעקת אמת. לאזהרה, מה זו עושה? רוע, שחיתות, מאן דכר שמייה [=מה שייך עניין זה לכאן]? מה מקום יש להזכרתם בשעת שלווה זו? אלה מהיכן באו? ועוד ל"הר קדשי", לקודש הקודשים?
למוּד ניסיון, יודע הנביא שגם ששון ושמחה, שלווה ויופי, שגשוג כלכלי ואופוריה, עשויים להיות פתח לגילויי רוע ושחיתות. העשיר, מבורך בפי כל, מכובד על הבריות, אך עושרו עשוי להיות שמור לו לרעתו, לניצול הכפופים לו ולהתעמרות בהם. בכוח השררה ראוי וניתן להיטיב עם הציבור, אך יש בה גם פתח מסוכן לשחיתות, כר פורה למעשי מרמה והפרת אמונים.
הסכנה הגדולה ביותר מצויה ב"הר קדשי". שם, במרומי ההר, בקודש הקדשים, במקום שעיני כל נשואות אליו. הר שאמור להיות מרכז רוחני, מגדלור של מוסר, מעיין של השראה, עלול להפוך בקלות מקור למעשי עוולה.
בניו של עלי וכהני הבית השני הם רק דוגמא, אחת מני רבות, של משרתי עליון שהפכו את מעמדם הרוחני ומשרתם הגבוהה בקודש - קרדום לחפור בו מעשי רוע. מעילה בכספים, קבלת שוחד, ניצול מיני, שימוש לרעה בכוח המשרה. כל אלה ניצבו תמיד – וניצבים גם היום - לפתחם של המשרתים בקודש. ומכאן זעקת הנביא: "לא ירעו ולא ישחיתו בכל הר קדשי" (כה).
בהר הקודש אין פינות אפלות. אין שטח "קודש" שמיועד למעשי טהרה, ושטח "חול" אפור, שמתיר לכהן הדת לעשות מעשי עוולה. ההר כולו – "כל הר קדשי" – קודש הוא, והמבקש לעלות בו, ראוי שיהא נקי כפיים ובר לבב, אשר לא נשא לשווא נפשו ולא נשבע למרמה.
באדיבות אתר 929