פשר האותות

לשאול נמסרים שלושה אותות, גם למשה ניתנו שלושה אותות (שמות ד') וגם לגדעון (שופטים ו'-ז'). אלא שגדעון מבקש אותות וזקוק להם לחיזוק אמונתו שלו; ומשה מבקשם בשביל ישראל; ואילו שאול זוכה להם אף שאין הוא מבקשם.
האותות הללו אינם סימנים והוכחות בלבד, אלא יש לראות בהם ביטויים של הדיבור האלוקי ששאול זוכה לו - דיבור המרומם אותו בהדרגה אל יעודו.
בדרכו חזרה משלימים לו מן השמים את כל אשר חסר לו בדרכו אל שמואל. עתה, בדרכו הביתה, מלווה אותו השגחה גלויה המתקנת כל חיסרון ופגם. שאול התייאש מן האתונות - והנה נמצאו, הלחם אזל מכליו - ועתה הוענקו לו שתי לחם, הוא ביקש נביא - וזכה לנבואה בעצמו.
האותות מתווים קו של עליה. תחילה הוא פוגש שני אנשים, אחר כך שלושה ולבסוף חבל נביאים. הם קושרים אותו אל שורשיה ואל מקור כוחה של מלכותו, אל רחל ובית אל, שמהם יצאה הבשורה: "ומלכים מחלציך יצאו" (בראשית ל"ה, יא). הם מביאים אותו אל גבעת האלוקים, ובה הוא נהפך לאיש אחר - לנביא.
כך יכול שאול לאחד שתי תכונות מנוגדות המתבקשות במלך ישראל. מחד, אין הוא אלא שליח, המבצע את דבר ה' מתוך משמעת וצייתנות מוחלטת. מאידך, עליו לשלוט, ליזום, לפעול בתנופה ובחופשיות. "והיה כי תבואנה האותות האלה לך, עשה לך אשר תמצא ידך כי האלהים עמך" (ז).

נערך ע"י צוות אתר התנ"ך מתוך הספר 'עוז מלך – עיונים בספר שמואל', בהוצאת מדרשת הגולן