חלוקת הפרק:
1. פס' א-ט: נחלת שמעון
2. פס' י-טז: נחלת זבולון
3. פס' יז-כג: נחלת יששכר
4. פס' כד-לא: נחלת אשר
5. פס' לב-לט: נחלת נפתלי
6. פס' מ-מח: נחלת דן
7. פס' מט-נא: נחלת יהושע
1. פס' א-ט: נחלת שמעון
פס' א – מכאן עולה שלמעשה לא חילקו את הארץ לשבעה חלקים אלא רק לשישה כאשר שמעון נחל בתוך יהודה מפאת גודל נחלת יהודה (לקמן ט). מצד אחד מודגש כאן שזה היה על פי גורל אך מצד שני תמוה מדוע לא קיימו את צו יהושע לחלק את הארץ לשבעה חלקים?
2. פס' מ-מח: נחלת דן
א. נחלת דן מתוארת כממוקמת בשני אזורים. אזור אחד 'במרכז הארץ' סמוך לנחלות יהודה ואפרים ואזור שני בצפון הארץ ליד מקורות הירדן (פס' מז).
ב. פס' מז – רד"'ק מפרש שהם יצאו לכבוש את לֶשֶׁם משום שלא היה להם מספיק מקום בנחלתם. אולם לאור הפסוקים בשופטים א', לד-לה, ניתן להבין שהסיבה לחיפוש נחלה נוספת נבע מאי היכולת להוריש את הגויים שישבו בנחלתם שבשפלה ובעמק. עצם הקשר בין דן לאזור הצפון נרמז בדברי משה: "יזנק מן הבשן" (דברים ל"ג, כב), "ויראהו ה' את כל הארץ, את הגלעד עד דן" (שם ל"ד, א).
3. פס' מט-נא: נחלת יהושע
א. נדמה שיש חשיבות מיוחדת לכך שיהושע נחל רק לאחר חלוקת הארץ לכל השבטים. המנהיג מתפנה "לעשות לביתו" רק לאחר שכל השבטים קבלו את נחלתם.
ב. פס' נא – זהו פסוק סיכום לעצם חלוקת הנחלות אולם בסוף פרק כ"א ישנו סיכום נוסף המתאר את ההתיישבות של עם ישראל בארצו.
ג. פס' נא – יש כאן סגירת מעגל עם תחילת פרק י"ח, גם שם מוזכרות דמויות אלו ועשיית הגורל. יושם לב לדגש בפסוק על כך שהחלוקה נעשתה על פי ה' ובאוהל מועד.