חלוקת הפרק:
1. פס' א-ג: רקע על יפתח
2. פס' ד-יא: מינוי יפתח על גלעד
3. פס' יב-כח: נאום יפתח
4. פס' כט-מ: המלחמה והנדר
1. פס' א-ג: רקע על יפתח
פסוקים אלו חוזרים 'אחורה' בזמן לארועים שהתרחשו לפני המציאות שתוארה בסוף הפרק הקודם ומתארים את דמותו של יפתח ואיך במובן מסוים דווקא גירושו מבית אביו הפך אותו לבן חיל.
2. פס' ד-יא: מינוי יפתח על גלעד
א. פס' ה – פסוק זה חוזר לסוף הפרק הקודם וממשיך את הנאמר שם. לאחר שאף אחד לא הסכים לקחת על עצמו את התפקיד הם פונים ליפתח.
ב. פס' ו-י – אם עוקבים אחר הדו שיח ניתן לשים לב כיצד הצעת התפקיד משתנה משלב לשלב. בשלב הראשון זקני גלעד מציעים ליפתח להיות קצין, תפקיד צבאי (ראו יהושע י', כד), בניגוד למה שהחליטו בעצמם בפרק י' שמי שיושיע אותם יהיה ל'ראש' (י', יח). יפתח מסרב כאשר הוא מזכיר להם את מעשיהם ואת העובדה שהם נזכרים בו רק כאשר הם צריכים אותו. נראה שאי אפשר להתחמק מהעובדה שדבריו מזכירים את דברי ה' בפרק י'. גם שם ה' סירב להושיע אותם בשל העובדה שהם עזבו אותו וכעת שהם צריכים אותו הם פונים אליו וניכר שיפתח גם הוא מדבר באותה צורה. נראה שהדבר מבליט את כפיות הטובה של העם באותו הדור גם כלפי ה' וגם כלפי אנשים. על כל פנים, הם משיבים לו שאם ילחם הוא יהיה להם לראש. זאת אומרת שהם מבינים שהסירוב שלו שנובע מפגיעה אישית יוכל להשתנות לו רק יציעו תשלום גבוה יותר. יפתח חוזר על דבריהם ומדגיש את ההסכם ובכך למעשה מאשרר אותו. אי אפשר שלא להשוות בין הסירוב של גדעון שנבע מענווה ובין הסירוב של יפתח שנובע מחשבונות של כבוד.
3. פס' יב-כח: נאום יפתח
ניתן לחלק את נאומו של יפתח לכמה חלקים:
1. פס' טו-כב: טענה היסטורית- תשובה על טענתו ההיסטורית של מלך עמון (פס' יג)
2. פס' כג-כה: טענה דתית עקרונית.
3. פס' כו: טענה היסטורית נוספת בבחינת 'שתיקה כהודאה'.
אין ספק שדמותו של יפתח 'מתאזנת' על ידי נאום זה לעומת מה ששמענו עליו לפני כן. האיש בן האישה הזונה שחי עם גדוד של ריקים ופוחזים מחוץ למקום ישוב הוא נואם הבקי בהיסטוריה של עמו.
4. פס' כט-מ: המלחמה והנדר
היחס בין תיאור המלחמה הקצר ובין תיאור הנדר וקיומו מלמד על הנושא המרכזי המעסיק את הכתוב כאן. חוסר פרופורציה זה מאיר את יפתח באור שלילי. השאלה הגדולה שהעסיקה את הפרשנים היא האם התכוון יפתח בנדרו מלכתחילה גם לבני אדם ומה בדיוק קרה עם בתו לבסוף. הפסוקים קצת סתומים בעניין זה.