פרק ט"ז - קיצו של שמשון

חלוקת הפרק: 
1. פס' א-ג: שמשון בעזה 
2. פס' ד-כב: שמשון ודלילה
3. פס' כג-לא: מות שמשון והנקמה בפלשתים

1. פס' א-ג: שמשון בעזה

יש מקום לשאול מה תורמים פסוקים אלו לסיפורי שמשון שהרי הוא לא פוגע פיזית בפלשתים בעקבות מאורע זה, זאת בניגוד לסיפור הקודם ולסיפור הבא. אכן יש לשים לב שלא כתוב שהוא הלך לחפש אישה זונה בעזה אלא הלך לעזה, מסיבה כל שהיא, ושם ראה אישה זונה והתפתה ללכת אליה כדרכו 'ללכת אחר עיניו'. נראה שיש לראות במעשיו של שמשון ובעצם הגעתו לעזה גם סוג של התגרות שהרי הפלשתים מחפשים אותו והוא מודע לכך כפי שמוכח מהדרך בה לבסוף הוא מתחמק מהם. יתכן, כדברי רבי בתוספתא (סוטה פרק ג) "רבי אומר תחלת קלקלתו בעזה היתה אף עונשו לא היתה אלא בעזה" שהסיפור בא לרמוז על תחילת קצו של שמשון שמתעלם מהסכנות, מתגרה בפלשתים ודבק בנשותיהם.
 
2. פס' ד-כב: שמשון ודלילה

א. פס' ד – יושם לב שלא כתוב ששמשון לקח אותה או נשא אותה לאישה, זאת בניגוד לאישה מתמנתה (פרק י"ד).  

ב. פס' יד – זהו כנראה מקרא קצר הקובע שהיא לא רק ארגה את שערותיו (מה שברור אך לא מפורש) אלא גם תקעה אותן ביתד בקרקע. עיינו גם בסוף הפסוק.

ג. פס' יז – לא ברור לחלוטין מניין ידע שמשון שכוחו יוסר אם יגלח את שער ראשו. אומנם נכון שהוא נצטווה להיות נזיר מבטן אך מעולם לא נאמר לו, גם לא לאמו, שכוחו תלוי בכך באופן ישיר ומובהק.

ד. פס' יח – "עלו הפעם" – כנראה שהם התייאשו מהאפשרות שהיא תעזור להם ולכן היא נאלצת לשכנעם שהפעם היא באמת יודעת. ואכן הם באמת השתכנעו שהרי הם באו עם הכסף!

ה. פס' כא – הסיפור מסתיים ברמז אופטימי על כך שכוחו עתיד להתחדש עם צמיחת שערו.

3. פס' כג-לא: מות שמשון והנקמה בפלשתים

א. פס' כג-כד –  הכתוב מאריך בעובדה שתפיסת שמשון נתפסה בעיניהם כמעשה של דגון. רצונו של הכתוב להדגיש עניין זה קשור כנראה גם לעובדה שפס' כד קודם לפס' כה למרות שמבחינת סדר המאורעות הוא מאוחר לו. על כל פנים נראה שהכתוב רוצה ללמד אותנו מדוע, בין השאר, נענה ה' לתפילת שמשון בהמשך הפרק – למנוע חילול ה' ונתינת כבוד ויקר לעבודת אלילים.

ב. פס' כג-כד – "נתן אלהינו..." – יושם לב לשירה בחרוזים של הפלשתים.

ג. פס' ל – "תמות נפשי" – נראה שזו מעין קריאת עידוד של שמשון אל עצמו כאשר הוא חש שאכן שבו אליו כוחותיו.