פרק ט"ו - נקמת שמשון בפלשתים

חלוקת הפרק: 
1. פס' א-ח: שריפת קמות פלשתים
2. פס' ט-כ: ניסיון הסגרתו של שמשון 

1. פס' א-ח: שריפת קמות פלשתים  

א. הסיפור שלפנינו מציג שרשרת תגובות של שני הצדדים המייצגות את דרך פגיעתו של שמשון בפלשתים הנובעת תמיד מפגיעה אישית בו. ניתן לראות שנקמתו לעולם חורגת מעבר לאנשים הספציפיים שפגעו בו. ניכר בעליל ששמשון אינו פוגע בפלשתים על מנת להושיע את ישראל אלא ממניעים אישיים כאשר בסופו של דבר אכן התוצאה של הפגיעה בפלשתים מושגת. אכן, לא רק ששמשון אינו פועל כמנהיג של העם אלא אף יש חלק מהעם המנסה להסגיר אותו לפלשתים!

ב. פס' א – "בימי קציר חיטים" – הצורך במידע זה מתברר בעזרת פסוק ה, שם מסופר על האש שהצית שמשון.  

ג. פס' ג  – "נקיתי" – שמשון מכריז שהוא נקי מהתוצאות של מעשיו ואין בו אשמה.

ד. פס' ה – "ועד כרם זית" – יושם לב שזה לא היה בתכנון של שמשון אך האש התפשטה גם לשם.

ה. פס' ו – תגובת הפלשתים כנגד בית אבי אשתו של שמשון מקבילה לתגובת אנשי יהודה כנגד שמשון בהמשך הפרק. בשני המקרים העם פועל כנגד מישהו מעמו בעקבות הפגיעה של האויב בעם.

2. פס' ט-כ: ניסיון הסגרתו של שמשון  

א. פס' יב – למה שמשון חושש שהם יפגעו בו? אחת משתיים: או שהוא מודע לכך שאין לו יכולת לעשות שימוש בכוחו כנגד בני עמו או שהוא לא מעוניין להשתמש בכוח זה כנגד בני עמו.

ב. פס' טז – שמשון שר כאן מעין שירה קצרה הנשמעת כדברי התרברבות שהוא אומר לעצמו. יש להשוות את זה, לדוגמא, לדבורה ששרה שיר לה'. יתכן שהצימאון שלו בפס' יח הוא סוג של עונש או אמצעי חינוכי על מנת שיכיר בה'.

ג.  פס' כ – "בימי פלשתים" – הפלשתים עדיין משלו בזמן ששמשון שפט. התשועה לא הייתה שלמה.