חלוקת הפרק:
פס' א: הקדמה
פס' ב-ז: ההכנות לכיבוש יריחו
פס' ח-כו: כיבוש יריחו
כללי: כפי שכבר הערנו בראשית הספר, פרקים ו'-י"א מתארים את כיבוש הארץ. למעשה ניתן לחלק יחידה זו לשני חלקים: פרקים ו'-ט' המתארים את כיבוש יריחו והעי כאשר כיבוש זה בעצם אינו חלק מכיבוש שיטתי של הארץ וברמה מסוימת עיקר העניין הוא להגיע לאזור שכם ולכרות ברית על הר עיבל והר גריזים. לאחר מכן בפרקים י'-י"א מתאר הכתוב בהרחבה את כיבוש הארץ עצמה בעקבות המלחמות נגד מלכי הדרום והצפון.
באשר לכיבוש יריחו, רבים כבר עמדו על כך שיש כאן שילוב של נס (המייצג את ההנהגה של תקופת המדבר) וטבע (המייצג את ההנהגה של ארץ ישראל): מצד אחד נפילת החומות בדרך ניסית ומצד שני קרב ממשי. ככל שתימשך הכניסה לארץ הפן הטבעי יהיה דומיננטי יותר ויותר.
1. פס' ב-ז: ההכנות לכיבוש יריחו
א. פס' א – הכתוב מדגיש את ההתבצרות של יריחו. יש בכך כדי להגדיל את נס הניצחון.
ב. פס' ב-ה – ההשוואה בין צו ה' ליהושע על השלבים השונים של כיבוש יריחו (ג-ה) ובין מה שמוסר יהושע לכהנים ולעם (ו-ז) מלמדת שיהושע השמיט את העובדה שעתיד להתרחש נס. במקום זאת הוא מדגיש עוד יותר את הפן המלחמתי הטבעי כגון הוספת כוח החלוץ. נראה שגם בכך יש כדי להגדיל את עוצמת הנס כלפי העם שיופתע ממנו.
2. פס' ח-כו: כיבוש יריחו
א. פס' י – מכאן משמע כי הסימן לתרועת העם הוא אמירתו של יהושע. אולם בצו ה' ליהושע (לעיל פס' ה) נאמר שהסימן הוא "במשך בקרן היובל" (תקיעת שופר). קושי זה שב ומופיע בפסוק כ, הממשיך את פס' טז, כאשר בתחילת פסוק כ נאמר שהעם מריעים (לאחר שיהושע אמר להם בפסוק טז) ובהמשך הפסוק מתואר שהעם הריע כתגובה לקול השופר! אפשר שמדובר על שתי מיני תרועות. אפשרות נוספת היא שיש כאן כלל ופרט והכתוב מפרט שרק לאחר אמירתו של יהושע ושמיעת קול השופר אז הריעו העם (מלבי"ם).
ב. פס' יז – יריחו היא העיר היחידה שיהושע מצווה להחרימה ולא ליהנות משללה. הדברים מתקשרים ל'מצוות הראשית' שמצאנו בתורה (כגון ביכורים – ראו דברים כ"ו, ג-י). נתינת הראשית לה' מעידה על ההכרה שהכול מאתו.
ג. פס' יח – ראוי לשים לב למשחק המילים הברור בפסוק במילה 'חרם': אי שמירה על החרם יביא להחרמתם של ישראל.
ד. פס' כא-כה – ניתן לראות שתיאור החרם והצלת רחב מסופרים כאן פעמיים לסירוגין: פעם אחת בפס' כא-כג ופעם נוספת בפס' כד-כה. אפשר שפסוקים כד-כה הם פסוקי סיכום והסבר שמתמקדים לא בעצם הפעולה, הריגה והחרמה מול הצלה, אלא בסיבה ובטעם הדבר: הקדשה לה' וגמילת חסד.
ה. פס' כו – במלכים א פרק ט"ז פס' לד מסופר על 'חיאל בית האלי' שבנה את העיר בתקופת אחאב. הכתוב שם מציין, בעשותו שימוש באותן מילים המופיעות כאן, את המחיר שהוא שילם.