חלוקת הפרק:
פס' ב-ט: ברית המילה
פס' י-יב: עשיית הפסח
פס' יג-טו: התגלות המלאך
הקדמת ברית המילה לעשיית הפסח נעשתה בהתאם לצו התורה בשמות פרק י"ב, מג-מח. ממילא ניתן להבין שכמו שלא מלו במדבר, כך גם לא עשו את הפסח במדבר (וכך אכן סוברים חז"ל, עיינו ספרי בהעלותך פיסקא סז. השוו גם לדברי הרמב"ן בבמדבר פרק ט', א). הפרק שלנו מהווה הקדמה כללית לכיבוש הארץ ולכניסה אליה: חידוש הבריתות, ברית המילה וברית הפסח, כתנאי לכניסה לארץ ולאחר מכן סיום אכילת המן וראשית האכילה מתבואת הארץ.
1. פס' ב-ט: ברית המילה
א. פס' ד-ז מבארים מדוע היה צריך למול את העם אם כי לא נאמר במפורש מדוע לא מלו עד עתה. יש לשים לאריכות הדברים ולדגש של הכתוב כאן על עונש דור המדבר. אפשר שהמטרה היא להנגיד בין דור היוצאים ממצרים ובין הדור הנכנס שכעת כורת ברית עם ה' ולתלות את הקיום בארץ בשמיעה בקול ה' ובשמירת הברית. השימוש בביטוי 'אנשי המלחמה' ככינוי לדור יוצאי מצרים מדגיש את העובדה שהם היו ראויים להיכנס לארץ ולהלחם, אך בשל חטאם לא זכו לכך.
ב. פס' ט – 'חרפת מצרים' – כנראה משמעו הביזיון של ישראל בעקבות ההשתעבדות למצרים. אפשר שרק כעת בכניסה לארץ ישנה תחושה של השתחררות ממשית ממצרים מה שלא היה קיים לאורך השנים שהיו המדבר.
2. פס' י-יב : עשיית הפסח
א. פס' י – עשיית הפסח בעת הכניסה לארץ וכהקדמה לכניסה מבליטה את מעמדו של קרבן הפסח כקרבן שמשמעותו העיקרית היא כריתת ברית בין ישראל לה'. תובנה זו מסבירה פרשיות רבות בתנ"ך הקשורות לקרבן פסח. כך, לדוגמא, הן חזקיהו (דה"א ל') והן יאשיהו (מלכים ב כ"ג) החזירו את העם לעבודת ה' וערכו כינוס מרכזי בעניין סביב קרבן הפסח.
ב. פס' יא – נרמז כאן ההיתר לאכול מהתבואה החדשה רק לאחר קרבן העומר (ויקרא פרק כ"ג, יד).
ג. פס' יב – הדגש של הכתוב על הפסקת המן לאור העובדה שבני ישראל החלו לאכול מתבואת הארץ מלמד על המעבר בין ההנהגה הניסית במדבר להנהגה הטבעית בארץ ישראל.
3. פס' יג-טו: התגלות המלאך
את משמעותו של המפגש עם המלאך ניתן לבאר בכמה דרכים: א. אפשרות אחת היא שהעובדה שהמלאך לא מצווה את יהושע דבר אלא רק מעיר על קדושת המקום באה ללמד שתפקיד ההתגלות הוא להדגיש את קדושת הארץ כולה. לפי אפשרות זו החרב אותה מחזיק המלאך היא חרב מאיימת הרומזת לסכנה בחילול קדושת הארץ. ב. אפשרות שנייה, המתבססת גם היא על העובדה שהמלאך אינו מצווה דבר, היא שהמלאך העומד עם חרב חושף לפני יהושע את העובדה שה' ילחם להם לישראל. החרב מופנית כלפי עמי הארץ. ג. אפשרות שלישית היא שאכן המלאך מצווה אותו ציווי והציווי בפרק ו' על כיבוש יריחו הוא המשך ישיר למעמד ההתגלות.