פרק ג' - השופטים הראשונים

בפרק ג', פסוק ז, מתחיל החלק המרכזי של הספר (שנמשך עד פרק ט"ז), העוסק בתיאור השופטים השונים שקמו לישראל (כפי שהערנו בדף הקודם, פסוקים א-ו שייכים באופן מובהק לפרק ב').
במבט כללי ניתן לראות הידרדרות איטית באשר להערכת הכתוב את דמות השופט ומידת הצלחתו בתפקיד, ככל שמתקדמים ברצף הסיפורים. נעיר על כך בהמשך תוך כדי עיון בסיפורים עצמם.
עובדה נוספת מעניינת היא שבעיקרון ישנו סדר גיאוגרפי למוצא השופטים - מדרום לצפון (שמשון היה מדן שחלק מנחלתו היא בצפון, למרות שהוא עצמו פעל בחלק הדרומי של נחלת דן).
 
חלוקת הפרק: 
1. פס' ז-יא: עתניאל בן קנז 
2. פס' יב-ל: אהוד בן גרא
3. פס' לא: שמגר בן ענת
 
1. פס' ז-יא: עתניאל בן קנז

א. פס' ח – "ארם נהרים" – מקום משפחתו של אברהם (בראשית כ"ד, י). העובדה שהמשעבד כאן הוא לא מלך הנמצא בשכנות ממשית לארץ ישראל, בניגוד לשאר סיפורי השופטים להלן, מצריכה קצת עיון באשר לרקע ולמניעים של מלחמה זו. בכל מקרה ברור שמלחמה במלך ארם היא מלחמה מסוג אחר לגמרי ושונה ממלחמה בעמי האזור הקטנים וממילא הצלחתו של עתניאל במאבק זה מרשימה הרבה יותר. (עוד על משמעות המלחמה בארם ניתן לקרוא בפוסט מאת הרב יגאל אריאל)

ב. פס' ט – עתניאל בן קנז – על גבורתו קראנו לעיל פרק א', יב-יג.

ג. פס' י – "רוח ה'" – ביטוי זה חוזר ביחס לעוד כמה שופטים בהמשך הספר: ו', לד; י"א, כט; י"ג, כה.

ד. פס' יא – "ארבעים שנה" – יש להשוות נתון זה לשנות השקט אחר פעילות השופטים בהמשך הספר. גדעון הוא השופט האחרון שלאחריו יש 40 שנות שקט. מסתבר שכל עוד מדובר על שנים רבות הרי שישנו חסד גדול יותר מאת ה' וכן המנהיג הוא בעל שיעור קומה גדול יותר. כאשר השקט הוא לשנים מועטות יותר זה מעיד על הידרדרות ברמת השופט בפרט ובמידת ההצלחה של דגם השופט בכלל.
 
2. פס' יב-ל: אהוד בן גרא 

כמו ברוב סיפורי השופטים, 'מעגל הספר' מופיע גם כאן: חטא, עונש, זעקה ותשועה. חשוב אומנם לשים לב לפרופורציה בין השלבים השונים. לשלושת השלבים הראשונים מקדיש הכתוב 4 פסוקים בלבד בעוד שלשלב האחרון מקדיש הכתוב 15 פסוקים. יש להשוות נתון זה לשאר סיפורי השופטים כאשר ניתן לראות שככל שאנו מתקדמים ברצף הסיפורים הכתוב מאריך יותר בתיאור השלבים הראשונים, בעיקר בשלבי החטא והעונש, מה ששוב מלמד על הידרדרות פיזית ורוחנית.

א. פס' יג – השעבוד כאן כולל גם כיבוש חלקים בעבר הירדן המערבי.

ב. פס' טו – "ימיני" – משבט בנימין, עיינו, לדוגמא, שמואל א' פרק ט', כא.

ג. פס' טו – האם אנשים נוספים מישראל היו שותפים למזימה שלו? בכל מקרה נראה סביר שהבאת המנחה על ידו לא הייתה חד פעמית ומדובר בטקס שהיה חוזר על עצמו כחלק מהבעת ההכנעה לעגלון.

ד. פס' כב – נראה שבכך הצליח אהוד להרוויח זמן נוסף. גם כאשר עבדיו של עגלון גילו אותו מת, לקח זמן עד שעמדו על נסיבות מותו.  

ה. פס' כח – דבריו של אהוד מלמדים על אישיותו האצילית. למרות גבורתו וחכמתו הרבה הוא מייחס את הניצחון לה'.
 "וילכדו" – בכך הם מנעו מכוחות מואביים שהיו בעבר הירדן המערבי לבוא לעזרת אחיהם.

3. פס' לא: שמגר בן ענת 

מעבר לעובדה שהמידע כאן מאוד מצומצם ולא מוזכרת כאן המחזוריות הקבועה של החטא והישועה וכו' (וגם הישועה שלו מצומצמת) יש לשים לב גם לכך שפס' א בפרק הבא כאילו מתעלם בכלל מקיומו של שמגר ומהלך הסיפורים ממשיך ממותו של אהוד!
יש שהציעו שבאמת הוא לא היה שופט לבדו וכחלק מתיאור השקט של השמונים שנה של אהוד, בזמן שבני ישראל עשו הטוב בעיני ה', מתאר הכתוב שהם זכו להצלחות נקודתיות בזכות מעשיהם.