פרק בתולדות התפילות בישראל

המזמור פותח בתפילה ובתיאור מצוקה -
"אֵלֶיךָ ה' אֶקְרָא צוּרִי אַל תֶּחֱרַשׁ מִמֶּנִּי     
פֶּן תֶּחֱשֶׁה מִמֶּנִּי וְנִמְשַׁלְתִּי עִם יוֹרְדֵי בוֹר" (א)

המתפלל חש שעולמו חרב עליו ועוד רגע הוא עם המתים. האם מדובר במטאפורה לתחושות קשות, או שמדובר בתיאור ריאלי של מצב קשה ובעוד רגע המתפלל מת?

אין אני חש צורך לענות על שאלה זו - המטאפורה נוגעת במציאות ומקבלת את כוחה מן המציאות, והשאלה לעולם תישאר ללא תשובה.

המתפלל מתפלל את תפילתו האישית כנרדף ואבוד, והנה לקראת סוף המזמור התמונה משתנה - "וּמָעוֹז יְשׁוּעוֹת מְשִׁיחוֹ הוּא" (ח). לפתע מתברר שהמתפלל הוא משיח ה' - דוד או מלך אחר. והפסוק האחרון מתאר את תשועת העם - "הוֹשִׁיעָה אֶת עַמֶּךָ וּבָרֵךְ אֶת נַחֲלָתֶךָ וּרְעֵם וְנַשְּׂאֵם עַד הָעוֹלָם" (ח).

האם הפתיחה האישית חסרת הגוון הלאומי מספרת על שעת מצוקה בה 'דוד' (או כל מלך אחר) חש תחושת אבדון וייאוש והוא במצוקתו לא ראה עצמו כמנהיג. או אז התפילה החזירה אותו לכוחותיו, והוא מסיים את תפילתו כמנהיג ומתפלל על העם?!

מזמור כ"ח אינו יחיד בתבנית זו. כך לדוגמה גם מזמור ג' -
המזמור פותח בתפילה אישית המתארת מצוקה גדולה -
"ה' מָה רַבּוּ צָרָי רַבִּים קָמִים עָלָי.
רַבִּים אֹמְרִים לְנַפְשִׁי אֵין יְשׁוּעָתָה לּוֹ בֵאלֹהִים סֶלָה" (ג', ב-ג).

והנה פסוק הסיום נושא גוון לאומי -
"לַה' הַיְשׁוּעָה עַל עַמְּךָ בִרְכָתֶךָ סֶּלָה" (שם, ט).

האם גם מזמור ג' מתאר תהליך - מתחושת יאוש ואובדן של מי שבורח מן הארמון כאיש פשוט שמהלך בדרכים, שהתפילה החזירה אותו אל כוחותיו. ומתוך התפילה, וכבר בתוך התפילה, שוב הוא חש מלך ומלכות?

הסבר זה הוא אפשרי ויפה, ובכל אופן נראה לי שיש להעלות הסבר אחר. נראה שלפנינו חלון הצצה לתולדות התפילות בישראל. המזמורים שהיו מזמורים אישיים נאמרו במקדש בתפילת הציבור שהחלה לקבל דפוסי קבע. במסגרת חדשה זו בסוף המזמור האישי נוסף פסוק בעניינו של הציבור.

עדות לכך שמדובר בדפוסי קבע הוא הפסוק האחרון שנוסף בשני המזמורים שתבניתו דומה בשני המזמורים -
"הוֹשִׁיעָה אֶת עַמֶּךָ וּבָרֵךְ אֶת נַחֲלָתֶךָ וּרְעֵם וְנַשְּׂאֵם עַד הָעוֹלָם" (ח).
"לַה' הַיְשׁוּעָה עַל עַמְּךָ בִרְכָתֶךָ סֶּלָה" (ג', ט).

דפוסי תפילות הקבע והתהוות תפילת הציבור לא היו פרי תהליך שהחל רק עם חורבן המקדש השני, ואת ראשית התהליך עלינו לחפש בתפילות ספר תהילים. אומנם, עלינו לדעת שאנו יודעים מעט מאוד, אולם שני פסוקי הסיומת הם מעין ציוני דרך המלמדים אותנו פרק בתולדות התפילות בישראל.

באדיבות אתר 929