פסח בחודש השני - על שום מה?

עוד לפני שהחלו בטיהור המקדש צפה יחזקיהו, שמעשה הטיהור והזמן הדרוש לטהרת המשמשים בו ושל ישראל המבקשים להקריב קורבנות עשוי לקחת זמן ממושך. ואכן סיימו הכוהנים והלויים, את מעשה טיהור המקדש ביום "שישה עשר לחודש הראשון" (כ"ט, יז), לפיכך הקדים ונועץ עם שריו ועם כל הקהל בירושלים לדחות את הפסח הראשון ואת חג המצות שחל אחריו, לחודש נוסף ולעשותם בחודש השני, ביום שעושים בו פסח שני (ב). לצורך זה 'עיבר ניסן בניסן', כמו ששנו חז"ל במשנתם (פסחים ד, ט) ופירש רש"י: 'לאחר שנכנס ניסן נמלך ועשאו אדר השני, כדכתיב: "ויועץ המלך..." (ב)'. ושנו חז"ל במשנתם שם: 'ולא הודו לו' - ופירש רש"י: 'כדאמר בסנהדרין ובברכות החודש הזה - זה ניסן, ואין אחר ניסן'.

ומן העיון בירושלמי (פסחים פרק ט הלכה א; לו ע"ג) משמע שהיו שתי מסורות בעניין הטומאה, שבימי חזקיהו.
לפי האחת הייתה שם טומאת עבודה זרה, שלא יכלו לבער אותה בבת אחת, ובטומאת עבודה זרה אין הציבור עושה פסח בטומאה. וסובר ר' יהודה, שכיוון שכבר נכנס ניסן, לא יכלו לעבר את השנה, ודחה חזקיה את הציבור לפסח שני.
לפי המסורת השנייה הייתה שם טומאת מת, וסובר ר' יהודה, שעיבר חזקיהו את השנה מפני הטומאה, שאף על פי שיכול הציבור לעשות פסח בטומאה, מכל מקום מעברין כדי לעשותו בטהרה. 

ועוד: מן הכתובים משמע, שמקצת הציבור לא שמעו לקול יחזקיהו ואכלו את הפסח בזמנו (בניסן) בטומאת עבודה זרה (לפי מסורת אחת), ובטומאת מת (לפי המסורת השנייה), ועליהם ביקש חזקיה רחמים, על שאכלו פסח בטומאת עבודה זרה, שאינו דוחה את הטומאה אפילו בציבור, או על שאכלו קרבן טמא באדר שני, שמאחר שעיבר חזקיהו את השנה, נעשה ניסן אדר. וכן מפורש בתרגום במקומו (לפסוק יח), שהתפלל יחזקיהו על אלה שאכלו את הפסח הראשון שלא כדין.

נערך ע"י צוות אתר התנך 

מתוך תנך עם פירוש דעת מקרא, הוצאת מוסד הרב קוק ירושלים, ספר דברי הימים ב עמ' תתלח