חלוקת הפרק:
1. פס' א-כ: עצת הילדים ופילוג הממלכה
2. פס' כא-כד: יציאת יהודה ובנימין למלחמה וביטולה בעקבות הנבואה
3. פס' כה-לג: מעשי ירבעם
1. פס' א-כ: עצת הילדים ופילוג הממלכה
א. העובדה שצריך להמליך את רחבעם נובעת מהתסיסה שהייתה בעם. בדרך כלל אין צורך להמליך יורש אלא אם כן ישנה מחלוקת (כמו בימי שלמה). העובדה שזה נעשה בשכם היא אינטרס של שני הצדדים: רחבעם מעוניין בכך על מנת להדגיש שהוא מלך על כל שבטי ישראל והם מעוניינים בכך משום שזהו 'המגרש הביתי שלהם'.
ב. בעצת הזקנים (פס' ז) מקופלת תפיסת המלוכה המקראית. תפקידו של המלך לעבוד את העם ולא להפך. אכן, צו התורה למלך בדברים פרק י"ז עוסק כולו במה שאסור למלך לעשות ובציווי ללכת עם ספר התורה: "לְבִלְתִּי רוּם לְבָבוֹ מֵאֶחָיו וּלְבִלְתִּי סוּר מִן הַמִּצְוָה יָמִין וּשְׂמֹאול" (דברים י"ז, כ). בכל מקרה, הכתוב בפסוק ח מתאר כי רחבעם לא הקשיב לזקנים עוד לפני שהוא שמע מה בכלל יועצים הילדים. כמובן, שהכתוב לועג להם בעצם העובדה שהוא מכנה אותם ילדים.
ג. בפס' טו הכתוב חושף לפנינו את הסיבתיות הכפולה לפילוג הממלכה: עונש לשלמה בשל העבודה הזרה של נשותיו (סיבה אלוקית) ומרד של העם ברחבעם בגלל העבודה הקשה בה הועבדו (סיבה אנושית). בכל מקרה, ההכרזה בפסוק טז חושפת את העובדה שלאורך כל הדרך שבטי ישראל הרגישו שהם נספחים לשבט יהודה ולמלכות דוד. אין כאן ניסיון להחליף את המלך אלא להיפרד מהמלך.
2. פס' כא-כד: יציאת יהודה ובנימין למלחמה וביטולה בעקבות הנבואה
לאחר שרחבעם ניסה 'לשדר עסקים כרגיל' בכך שניסה לגבות מס, כעת הוא יוצא למלחמה על מנת לכפות את מלכותו בכוח. אלא שה' שולח נביא על מנת לעצור אותו. מעניין שאחיה השילוני, איש ישראל, לא נשלח אליו, אולי משום שרחבעם לא היה מקשיב לו וחושש שהוא בעל אינטרס בשל מוצאו.
3. פס' כה-לג: מעשי ירבעם
ירבעם מבצע ארבעה תיקונים (המילה 'ויעש' מבחינה בניהם). מעבר לעובדה שהוא מנסה למנוע מהעם מלעלות לירושלים, יש לשים לב לדרך בה הוא עושה את זה: הוא בונה ערים עתיקות המזכירות את האבות (שכם ופנואל) ובונה מזבחות בערים הקשורות לאבות (דן ובית אל). בכך הוא מנסה לשכנע את העם שדווקא עבודת האלוקים שלו היא אותנטית יותר. יש לשים לב גם לכך שהמזבחות נבנו בגבול הדרומי והצפוני של הממלכה. בנוסף, ירבעם גם לוקח כהנים מקצות העם, את כל מי שרוצה, ובכך הוא גם משחזר את תלונת קרח ועדתו.