הפחד מקורו בעבירה. האדם הרחוק מאלוקיו מרגיש את המגבלות שלו בפני הטבע וממילא מתמלא בפחד ואימה מפני הבאות. לעומתו האדם הדבק באלוקיו אין לו ממה לפחד.
לאחר כל הפורענות שתבוא על ישראל מאת הגויים שלוחיו, מבטיח הקב"ה כי ישוב לנחם את עמו ולפעול להגנתו. אולם פעולת ה' לא תהיה כה פשוטה אלא תהיה מלווה בחורבן גדול ובמלחמה קשה, עד כדי כך שהנביא מתאר את האראלים ומלאכי השלום בוכים אף הם בשל היגון והאנחה שישרו בקרב העם.
כיצד ניתן להתמודד עם שמועות קשות ועם אירועים טראומתיים שכאלה? האם עלינו לפחד ולירא מעוצם ידו הקשה של הקב"ה? האם עלינו להיות מוטרדים פן נספה באותה מהפכה?
הנביא מעיד כי הפחד מקורו בעבירה: "פחדו בציון חטאים אחזה רעדה חנפים" (יד). העבירה יוצרת ריחוק בין האדם לאלוקיו ומונעת מאור הדעת מלהאיר בו. כאשר האדם נותר תלוש ממקור החיים האלוקי והאינסופי הוא מרגיש את המגבלות שלו בפני הטבע וממילא מתמלא פחד ואימה מפני הבאות.
לעומת זאת, הולך הצדקות שמטיב עם הבריות ודבק בדרכיו של הבורא, הצדיק שאוטם אזניו מלשמוע דברי סרה ורואה רק טוב, שנזהר מעבירות ומקיים את רצון ה' הרי שהוא דבק במקור החיים, הקב"ה, ואין לו ממה לפחד. כל הטבע נתון לשליטתו של ה' וחזקה עליו שהוא יטיב עם חסידיו בהיותו שולט בכל.
על כן מתאר הנביא כי באותה העת יהיה ה' נשגב על כל העמים ויאסוף את שללם על מנת לתתו לישראל. ירושלים תימלא במשפט וצדקה ומי שיש בידו יראת ה' יזכה לאוצרות של רוחניות, עושר בדעת וגשמיות משלל הגויים (ו).