פורענות לגויים ונחמה לישראל

אצל שלושת הנביאים 'הגדולים', ישעיהו (י"ג-כ"ג), ירמיהו (מ"ו-נ"א) ויחזקאל (כ"ה-ל"ב), מצאנו קובץ נבואות משמעותי על העמים העוסק, בעיקרו, בפורענות העתידית שלהם. בספר יחזקאל הקובץ מפריד בין נבואות הפורענות לעם ישראל לפני החורבן (בפרקים י"ב-כ"ד) ובין נבואות הנחמה לאחר החורבן ותיאור המקדש העתידי (ל"ג-מ"ח). בתוך קובץ זה אין סדר כרונולוגי וישנן נבואות שנאמרו לפני החורבן ונבואות שנאמרו אחריו (אחת אף נאמרה 16 שנה לאחריו).

אחת משאלות היסוד העולות באשר לקובצי נבואות אלו היא האם הנבואות מיועדות לעמים. האם הנביאים הלכו או העבירו את נבואתם לאותם עמים, או שמא הכתובת לנבואות אלו היא עם ישראל, המתנחם בכך שה' עתיד להפרע מאויביו.

בהקשר של יחזקאל השאלה היא האם הקובץ על העמים הוא נספח לנבואות הפורענות על עם ישראל או שמא הוא פתיחה לנבואות הנחמה המופיעות לאחריו.

והנה, באמצע הנבואות על העמים, בסוף נבואות הפורענות על צור (ולפני הנבואות על מצרים) הנביא מסיים את דבריו בכך שהשמדת צור תועיל ותציל את ישראל (כ"ח, כד) ומתנבא באופן כללי על קיבוץ גלויות מהעמים (כה-כו). תופעה זו של נבואת נחמה קצרה לישראל באמצע נבואות הפורענות על העמים מופיעה גם בישעיהו (י"ד, א-ב) ובירמיהו (מ"ו, כז-כח). יש בכך כדי להוכיח שהנבואות כולן מופנות כלפי ישראל ומהוות חלק מנבואות הנחמה. 

סוכם ע"י צוות אתר התנך. לשמיעת השיעור המלא