פדיון שבויים

בפרק הקודם מסופר על הנתק שחל בין אברהם ללוט. רועי אברהם רבו עם רועי לוט, ובעקבות ריב זה החליט אברהם להיפרד מלוט. לוט בחר לשבת דווקא בסדום, ובכך ניתק עצמו לא רק מאברהם אלא גם מדתו ומתרבותו. למרות זאת, כאשר שמע אברהם שלוט נפל בשבי לקח מיד את חניכיו ויצא להילחם בארבעת המלכים ולשחרר את בן אחיו.

חז"ל מתחו ביקורת על צעד זה של אברהם: "מפני מה נענש אברהם אבינו ונשתעבדו בניו למצרים מאתים ועשר שנים? מפני שעשה אנגרייא בתלמידי חכמים, שנאמר 'וירק את חניכיו ילידי ביתו' " (נדרים לב ע"א). "חניכיו" של אברהם הם, על פי מדרש זה, האנשים שחינך לתורה ומצוות, והוא נענש על כך שהשתמש בהם כצבא וסיכן את חייהם.

אולם קיימות גם סיבות נוספות למתיחת ביקורת על אברהם - התורה אינה רואה בחיוב הריגת אנשים אחרים. על הפסוק "וירא יעקב מאד ויצר לו" (ל"ב, ח) כותב רש"י בשם המדרש: "וירא יעקב - שמא יהרג, ויצר לו - שמא יהרוג אחרים". גם הפגישה עם מלך סדום מפוקפקת מאוד. מדובר באדם רשע, המייצג את התרבות הרעה ביותר באזור, ואין זה מתאים לאברהם להיפגש עם אדם כזה.

הרמב"ן (לפס' יח) מסביר שמלכיצדק מלך שלם, המוזכר בפרקנו, היה מלך ירושלים. ירושלים הייתה עיר הצדק, ועל כן כונה מלכה בשם מלכיצדק או בשם אדוניצדק (יהושע י', א). נראה שהפסוקים אודות מלכיצדק, שמופיעים לכאורה באמצע המפגש בין אברהם למלך סדום, המתארים כיצד יצא לקראת אברהם ובירך אותו ואת הקב"ה באים לומר שמייצג מקום הצדק בעולם בא לומר לאברהם 'יישר כוח' על מעשיו. בפרשה זו עשה אברהם הרבה דברים מעוררי מחלוקת, ועל כן מדגישה התורה לפני פגישתו עם מלך סדום כי הוא נהג כהוגן וכי קיבל על כך אישור מנציג הצדק.

אברהם סבר שלמען פדיון שבויים יש לעשות הכול - להיפגש עם האנשים הגרועים ביותר, לסכן את חייהם של תלמידי חכמים ולהרוג אנשים אחרים - ובלבד שהשבויים יפדו.

נערך ע"י צוות אתר התנך

לקריאת המאמר המלא באדיבות אתר VBM של ישיבת הר עציון