מנהיגות נבחנת ביכולת לפעול בדרכים מגוונות בהתאם למצבים השונים. מול אנשי אפרים התנהג גדעון ברַכּוּת משום ש'חטאם' היה עודף פטריוטיות. אולם אנשי סוכות ופנואל עמדו מנגד בזמן מלחמה, ובגידה כזו יכולה לסכן את הציבור גם בעתיד.
העם ביקש מגדעון "משל בנו גם אתה גם בנך גם בן בנך" (כב). למרות צניעותו הגדולה וסירובו למלוך משום שאת המלכות יש למסור לשמים, הִרְשִׁימָה דמותו והקרינה הדר וגינוני מלכות. הצירוף המאוזן של תכונותיו המופלאות עשה אותו למנהיג מופתי.
גדעון השופט התנהג באופן מלכותי והנהיג את העם בעוז ונחישות. גדעון הוכיח את מנהיגותו כשידע לפעול בדרכים מגוונות והתאים את האמצעים למצבים השונים. הוא התרכך כקנה וכתולעת לרצות את בני אפרים, שהיו רגישים למקומם ולחמו בכל הזדמנות על כבודם האבוד (א). רגישותם ושתלטנותם התגלו שוב אצל יפתח (פרק י"ב) ושם הם הביאו למלחמת אחים ולאסון גדול. אולם גדעון בתבונתו ובמידותיו הטובות גילה כלפיהם סובלנות יוצאת מן הכלל (ב-ג). הוא ידע להגדיל את חלקם ולמעט בענווה את חלקו הוא בניצחון, ובכך השקיט את אש המחלוקת ומנע מלחמת אחים מיותרת.
לעומת זאת, היה קשה כצור כלפי אנשי סוכות ופנואל, ובניגוד להתנהגותו הרכה עם אנשי אפרים נהג עמם בקשיחות ואכזריות. אבל היה הבדל גדול בין שני המקרים. אנשי אפרים השתתפו במרדף אחרי המדיינים והביאו בידם את ראשי עורב וזאב. הם גילו עודף פטריוטיות והתקוממו על שגדעון לא שיתף אותם מלכתחילה במלחמה. אולם אנשי פנואל וסוכות בגדו בו בשעת מבחן ועמדו מנגד בזמן המלחמה. פרישתם מן הציבור בשעה כזאת עלולה הייתה לסכל את הצלחת המרדף אחרי המדיינים הנסוגים. לכן לא מחל להם גדעון על בגידתם והענישם בחומרה יתרה כדין מורדים במלכות.
אלא שמודל אידיאלי זה של מנהיגות לא החזיק מעמד והתמסמס. הריגת זבח וצלמנע לוותה בנימה אישית על הריגת אחיו בני אימו (יט). כמו כן הרבה לו נשים וכסף וזהב, אותם אסרה התורה על המלך (דברים י"ז) ומעשים אלו חזרו והתנקמו בו כאילו היה מלך ממש.
נערך ע"י צוות אתר התנ"ך מתוך הספר 'עוז וענווה – עיונים ביהושע ושופטים', בהוצאת מדרשת הגולן