עם העלמותה של הנבואה מעולמנו נותר האדם המודרני כשהוא עומד נבוך אל מול עתיד לוטה בערפל - "אוֹתֹתֵינוּ לֹא רָאִינוּ אֵין עוֹד נָבִיא וְלֹא אִתָּנוּ יֹדֵעַ עַד מָה" (ט).
"אוֹתֹתֵינוּ לֹא רָאִינוּ אֵין עוֹד נָבִיא וְלֹא אִתָּנוּ יֹדֵעַ עַד מָה" (ט).
הפסוק שזור בתוך שרשור המתאר את צרות העם, והתחושה שהוא מקנה היא תחושת אובדן ואפילו כעס על כי נלקחה מישראל (ובעצם מבני אנוש בכלל) היכולת להבין את העתיד.
לאמיתו של דבר זוהי אחת מצרותיו של האדם המודרני באשר הוא, אין לו מוסדות שבהם ניתן לקבל מידע על העתיד, אין בנמצא נביאים ואין משהו אחר, תחליף, שאפשר לסמוך עליו. האדם המודרני עומד עם עצמו בפני עתידו הלא ידוע, וצריך לקבל החלטות בלא לדעת אנא מועדות פניו, מכול בחינה שהיא.
גם מדינות, שמנהיגיהן צריכים לקבל החלטות ביחס לעתיד, עומדות בפני בעיה דומה ואולי אף יותר חריפה, משום שהחלטותיהם אמורות להתממש בעתיד רחוק ומורכב יותר מאשר עתידו של האדם הפרטי. גם מנהיגים אלה חסרים את מנגנון הנבואה ששימש בעבר את קודמיהם, ולכן עליהם לבחור את דרכם בעצמם, בתקווה שמערכות המודיעין ומנגנונים אחרים יסייעו להם בתיאור המצב העתידי והאלטרנטיבות השונות.
במקום הנבואה שנעלמה מחיי המעשה הוקמו מוסדות בהם מושקע הון עתק, שתפקידם העיקרי הוא לאסוף מידע על המתחולל בהווה, לנסות הגיע לתוכניות העתידיות של אלה שאת השפעתם על המצב העתידי יש לקחת בחשבון, ועל בסיס כל אלה לנסות להעריך את היכול להתרחש בעתיד, הסיכונים וההזדמנויות. כדי לממש את חובתם חייבות מערכות הערכה אלה להפנים כי אינם נביאים ואין לאיש בקרבם את הזכות לטעון שיש לו איזה כוח טמיר המאפשר לו להבין את העתיד באופן וודאי.
יש להכיר במציאות: הקב״ה בהתרחקותו מהאדם המודרני - הותיר אותו עם בעיה קשה, אתגר של ממש: איך לפזר ולו מעט מהערפל שבקרבו מסתתר העתיד. אין לנו להלין על כך, אלא לנסות להתמודד תוך הבנת המוגבלות שלנו, בני אנוש שאיבדו את אופציית הנבואה, עד בוא משיח צדקנו.
באדיבות אתר 929