השכינה עוזבת את המקדש בשלבים. ככל שריחוקם של בני ירושלים מא-לוהיהם הולך וגדל, כך גדל ריחוקה של השכינה ממקומה במקדש.
"עשר מסעות נסעה שכינה, מקראי: מכפרת לכרוב, ומכרוב לכרוב ומכרוב למפתן, וממפתן לחצר, ומחצר למזבח, וממזבח לגג, ומגג לחומה, ומחומה לעיר, ומעיר להר, ומהר למדבר, וממדבר עלתה וישבה במקומה" (ראש השנה ל"א על פי אבות דרבי נתן).
גלות השכינה ממקומה הקבוע שבין שני הכרובים שעל ארון הברית בקודש הקדשים בבית המקדש שבירושלים אל מקומה האלטרנטיבי בשמי השמים, מתוארת בעיקר בפרקנו. עתה, בשנה הששית למלכות צדקיהו, ופחות מחמש שנים לפני החורבן, מתברר שהמרכבה שראה יחזקאל בחזונו בפרק א', מרכבה המתארת את פמליית המלאכים שסביב השכינה השורה במקדש, היא מרכבה נוסעת, מרכבה העלולה לעזוב את המקדש בירושלים בשל חטאי העיר ואנשיה, ועתה היא אכן עושה זאת. אולי זוהי משמעות הבדים (מוטות הנשיאה) שאסור לנתקם מן הארון העומד במקדש - האמירה התמידית שהשכינה שעליו עלולה לנסוע מן המקדש.
כשעוקבים אחרי הפסוקים בפרקים י'-י"א, רואים שאכן השכינה עוברת ממקום למקום בדרכה אל מחוץ לעיר ואל הגולה בבבל יחד עם הרוח הנושאת את יחזקאל.
האמירה שהשכינה גולה ממקום למקום פעמים רבות עד שהיא מגיעה אל מקומה האלטרנטיבי, בשמים (- על פי דברי הגמרא) ובגולה (- על פי הנראה מיחזקאל), באה כנראה להקביל את עוצמת ההתרחקות מן המקדש לעוצמת החטא של בני ירושלים. ככל שריחוקם של בני ירושלים מא-לוהיהם הולך וגדל, כך גדל ריחוקה של השכינה ממקומה במקדש, עד לרגע המשבר הסופי. משמע – רגע לפני המשבר הסופי עדיין הייתה אפשרות להשיב את השכינה אל מקומה במקדש.
כגלות השכינה בבית ראשון, כך גלות הסנהדרין ממקומה במקדש בבית שני, שלא היו בו ארון וכרובים. אך זה סיפור ארוך וקצרה יריעתנו.
על השוואת גלות השכינה לגלות הסנהדרין ניתן לקרוא בפוסט מאת פרופ' יהודה איזנברג