חז"ל למדו מעצי המשכן שיש לקחת את כל חפצי המצווה כדרך גדילתם. המשמעות העמוקה של אמירה זו היא שקיום המצוות צריך להיעשות בטבעיות, ולא מתוך התנגדות לטבע האדם.
"ועשית את הקרשים למשכן עצי שטים עמדים" (טו)
הגמרא במסכת סוכה דורשת את הפסוק על כלל המצוות:
"אמר חזקיה, אמר רבי ירמיה משום רבי שמעון בן יוחי: כל המצות כולן, אין אדם יוצא בהן אלא דרך גדילתן, שנאמר 'עצי שטים עֹמדים'" (סוכה מה עב).
הגמרא מתכוונת לומר, שיש לקחת חפצי מצווה כמו ארבעת המינים כדרך גדילתם.
ברם, ניתן להוציא מדברי הגמרא מסר הנוגע לעבודת ה' בכלל: יש לעבוד את ה' מתוך תחושה טבעית. יש החושבים שירא שמיים אמיתי הוא זה שכל הזמן חרד ועצבני שמא לא קיים את המצוות כהלכה, וכל מה שמתיישב עם תחושתו הטבעית של האדם אינו בגדר יראת שמיים. הגמרא קובעת, אפוא, שיש לקיים את המצוות בצורה טבעית, ולא לברוח מן הטבעיות ולחפש עשייה מלאכותית של המצוות.
רבי זושא, אחיו של ר' אלימלך מליז'נסק, נהג לומר שאם לאחר שיעלה למרום ישאלוהו מדוע לא היה הרמב"ם או הבעל שם טוב, תהיה לו תשובה טובה: הוא נולד כפי שהוא, ולא היו לו התנאים הנדרשים להיות הרמב"ם או הבעל שם טוב. ברם, על שאלה אחת לא תהיה לו תשובה טובה: מדוע לא היה זושא?
לא תמיד זקוקים לספרי מוסר ומחשבה כדי ללמוד "ליראה את ה' א-להיך", גם שמחה טבעית שבאה מתוך אכילה ושתייה יכולה להביא לידי יראת שמים. אדם צריך לעבוד את ה' מתוך שמחה טבעית, לא מתוך חרדה תמידית שמא לא דקדק מספיק במצוות שקיים.
ידועים דבריו של הר' מקוצק על הפסוק "ואנשי קודש תהיון לי" (שמות כ"ב, ל) – לקב"ה יש מלאכים בשפע, הוא לא רוצה שנהיה מלאכים, אלא שנהיה אנשים. אסור לנו לאבד את התחושות האנושיות. הוא אינו רוצה שנדכא את תחושותינו, אלא שנעבוד אותו מתוך התחושה הטבעית שלנו.
נערך ע"י צוות אתר התנך
לקריאת המאמר המלא באדיבות אתר VBM של ישיבת הר עציון