ערפול האירועים במזמורי תהילים

במזמור ל' מתגלה לפנינו תיאור עשיר ומפורט, אולם, רק פרט אחד חסר בסיפור זה: מה הייתה אותה צרה פתאומית ונוראה שהביאה את המתפלל עד שערי מוות? ממילא אף אופיה של הצלתו מאותה סכנה אינו ברור.

לכאורה, טענה זו אינה צודקת: הרי נאמר "שועתי אליך ותרפאני" (ג), ואם כן מפורש הדבר שהצרה שמדובר בה במזמורנו הייתה מחלה קשה ומסוכנת שממנה רפאו ה'.

אלא שפירוש זה רחוק מלהיות וודאי: מילים מן השורש רפ"א מופיעות במקרא לא אחת במשמעות מטפורית של תיקון, שיפור או הצלה הן במשמעות הריאלית והן במשמעות הרוחנית.

בכמה מקומות רווח הדימוי של מצב החוטא לחולה, ואילו קבלת תשובתו – לרפואתו. בהתאמה לכך פירשו רש"י, רד"ק ומפרשים נוספים כי "ותרפאני" במזמורנו "היא סליחת עוון" (לשון רש"י).

אולם, כאמור, השורש רפ"א משמש גם במצבי תיקון ושיקום בתחומים אחרים. בהתאמה לכך ניתן לפרש כי "ותרפאני" במזמורנו היא מטפורה להצלתו של המתפלל משברו, מצרתו הנידונה במזמור בהרחבה, אך בלא שהוגדרה צרה זו.

נמצא כי אין די במילה "ותרפאני" כדי לקבוע שצרתו של המתפלל במזמורנו הייתה מחלה. קביעה כזאת היתה מוצדקת לו היה תיאור הצרה גם במקומות אחרים במזמור אופייני למחלה. אולם באמת אין הדבר כן: סכנת מוות הנמשכת זמן קצר, תקוות האויבים לשמוח, כל אלו יכולים לאפיין צרות מסוגים שונים.

תופעה זו, אופיינית מאד לספר תהילים: מזמורי התחינה וההודיה מציינים אמנם רקע עשיר ומפורט לצרה המתוארת בהם ולישועה ממנה, אך אינם מציינים מהי אותה צרה ומהי הישועה. הם משאירים את הגדרתם של אלו פתוחה, כדי שכל קורא בכל מצב יוכל לאמץ את המזמור כביטוי לצרתו שלו ולישועתו שלו. וכך נוצר הפער בין הפירוט הנפשי במזמורי תהילים אלו, שאותו יכול לאמץ כל אדם במצב נפשי דומה, לבין הערפול הריאלי של המצבים המתוארים במזמור, ערפול המאפשר לכל אדם למצוא במזמור ביטוי לרחשי לבו.

נערך ע"י צוות אתר התנ"ך

לקריאת המאמר המלא באדיבות אתר VBM של ישיבת הר עציון.

את המאמר ניתן למצוא גם בספר "עיונים במזמורי תהלים" בהוצאת ידיעות אחרונות.