ערכי מלחמה

בפתיחת פרשת הערכין, מופיעה רשימת ערכי האדם, ויש לעמוד על פשרה ומשמעותה.
לעומת שאר הדברים המופיעים בפרק, בהם יש הליך הערכה המערב כהן, כשאדם נודר להביא "ערך אדם" לבית המקדש, ישנה הערכה אובייקטיבית המתייחסת אך ורק לגיל ולמין. על בסיס מה נקבעו הערכים ומעברי הגילאים שביניהם?

ראשית יש לבחון את ערך הנקבה בתקופת בגרותה – שלושים שקלי כסף. סכום זה הוא גם גובה הקנס שנדרש לשלם מי ששורו הרג עבד או שפחה של חברו. השימוש העיקרי של עבדים הוא, כמובן, עבודה. שלשים שקל, אם כן, הוא גובה התשלום עבור אדם בוגר שעובד, ותשלום זה שייך עקרונית גם לזכר וגם לנקבה.

אך לפי זה, מדוע ערך הזכר גבוה יותר?
את ערכו של הזכר – חמישים שקלים – אנו מוצאים שנית בספר מלכים (ב' ט"ו, יט-כ). שם נדרש מנחם בן גדי לשלם מס, והוא מחלק את התשלום בין אנשי חיל כך שכל אחד מהם משלם חמשים שקלים. לפי זה ניתן להציע, כי ערכו של הזכר קשור להיותו איש מלחמה.

תשובה זו תוכל להסביר גם את תקופת הגיל של המוערכים - מעשרים עד ששים. בפרשיית המפקד בבמדבר פרק א', נפקדים הזכרים לצבא מגיל עשרים, ועל פי האברבנאל (ופרשנים נוספים) נראה שהגיל המקסימלי לגיוס היה גיל ששים.

נראה אם כן, כי תקופת הבגרות לעניין הערכים נלקחה מתקופת הכשירות ללחימה, ולכן מסתבר לפרש כי ערכי האדם נקבעים על פי שווים בזמן מלחמה: גם זכר וגם נקבה – החתן מחדרו והכלה מחופתה – מוערכים על פי העבודה שלהם בעורף, אלא שלזכר יש ערך נוסף על כושרו ללחימה בחזית.

על בסיס כל הנאמר, ניתן להסביר נקודה נוספת: בעוד שערכי הנקבה לפני גיל עשרים ואחרי גיל ששים זהים, ערכו של הזכר יורד בחמשה שקלים. הסיבה לכך גם כאן היא שבעוד שאצל האשה יש התייחסות אך ורק לעבודה, אצל הזכר מתייחסים גם לתקופת הלחימה. ערכו של מי שכבר לא יהיה חייל נמוך יותר מערכו של החייל לעתיד.

הכותבים במדור זה הינם חברי ארגון נח"ת - נוער חובב תנ"ך, המהווה בית ללימוד התנ"ך בידי הנוער