ערך ההתמדה והקביעות

״וְאָהַבְתָּ לְרֵעֲךָ כָּמוֹךָ״ (ויקרא י"ט, יח) – זה כלל גדול בתורה, אומר רבי עקיבא (ספרא קדושים ב, ד). פחות מוכרת היא דעתו של רבי שמעון בן פזי (המדרש מובא בהקדמה לעין יעקב), הגורס שיסוד התורה הוא הפסוק מפרקנו העוסק בקרבן התמיד: ״אֶת הַכֶּבֶשׂ אֶחָד תַּעֲשֶׂה בַבֹּקֶר וְאֵת הַכֶּבֶשׂ הַשֵּׁנִי תַּעֲשֶׂה בֵּין הָעַרְבָּיִם״ (ד).
הבחירה של רבי עקיבא להעמיד את האהבה כערך יסוד היא בחירה מובנת, שכן נדמה שכולנו מאמינים בחשיבות האהבה ובהיותה ערך מרכזי בחיים; בחירתו של רבי שמעון בן פזי, לעומת זאת, היא בחירה תמוהה.
נראה שרבי שמעון בן פזי בחר בפסוק הזה לא בגלל חשיבותו של פולחן הקרבנות אלא בשל ערך חשוב אחר הנלמד ממנו – ערך ההתמדה. על האהבה כולם מדברים: כולם רוצים בה, מחפשים אותה וכואבים את חסרונה. אולם לערכה של ההתמדה אנו פחות ערים. חייהם של לא מעט אנשים רצופים קשיים בגלל חוסר התמדה, ודבריו של רבי שמעון בן פזי הם צו השעה עבורם.
רבי נחמן מברסלב מרבה לצטט את הפתגם ׳כל ההתחלות קשות׳. אולם כפי שציין אחד מתלמידיי, הרי שפעמים רבות האמת היא הפוכה – כל ההתחלות קלות. להתלהב מדבר חדש זו משימה די פשוטה, אבל להתאמן שוב ושוב לאורך תקופה ממושכת, גם כאשר האימונים מייגעים – זה כבר הרבה פחות מפתה.
הקרבת קרבן התמיד בכל בוקר ובכל אחר צהריים מבטאת לא רק את ערך ההתמדה אלא גם את ערך הקביעות. בלי קביעות קשה להתמיד, והמון אנרגיה מתבזבזת בחיפוש אחר הזמן המתאים. לעתים קרובות, כשאנו נדרשים למצוא זמן לדבר כלשהו בכל יום מחדש, אנחנו דוחים אותו למחר. 

נערך ע"י צוות אתר התנ"ך מתוך הספר 'להתעורר ליום חדש: קריאה מתחדשת של התורה ושל החיים' בהוצאת מגיד
לרכישת הספר