מדוע דווקא ערי הלויים נבחרו לשמש כערי מקלט?
למה ערי המקלט הן ערי לויים? נראה שיש כאן מגמה שאנחנו מכירים מכמה וכמה ממצוות התורה. דרכה של התורה להתחשב במנהגים וחוקים הנהוגים בעולם, אבל לתת להם מסגרת מוסרית התואמת את אמונת ישראל. כך הותרה העבדות אבל הוגבלה ונקבעו חוקים שונים לעבד בן עם זר ולעבד עברי, לקיחת שבויה יפת תואר אף היא הותרה אבל קיבלה מראה אחר וכן בעוד מצוות אחרות.
לכאן שייכת מצוות ערי המקלט. בתרבויות העולם העתיק וגם בימינו מקומות מקודשים נחשבים למקומות 'אקס-טריטוריאליים' המעניקים מקלט לאנשים הנרדפים מסיבות פוליטיות וגם לפושעים מכל הסוגים. תורת ישראל קובעת באופן נחרץ שהגנה כזאת אינה מוסרית: "וכי יזיד איש על רעהו להרגו בערמה - מעם מזבחי תקחנו למות" (שמות כ"א, יד), מצד שני אין התורה מבטלת מכל וכל את רעיון המקלט. התורה קובעת שיש מקום להגנה על רוצח בשגגה ולא על רוצח במזיד. לפי התורה הרוצח בשגגה גם הוא רוצח ומותר לגואל הדם לנסות ולהשיגו, אבל על החברה מוטל לאפשר לו הגנה. התורה נמנעת בכוונה מלקבוע את המשכן או המקדש כמקום הגנה, אין הנוכחות האלוקית מבטלת את חוקי המוסר. בית אל, שילה וירושלים אינן ערי מקלט. במקום ערי קודש מקצה התורה לקליטת רוצחים ערי לויים.
אפשר לחשוב כאן על הסבר ממוני-משפטי ואפשר לחשוב על כיוון מוסרי-חינוכי, ואין שני הכיוונים סותרים זה את זה.
ממוני-משפטי כיצד? ערי הלויים הופקעו מרשות השבט שבתוכו הן נמצאות והוקצו למטרה לאומית, אפשר אם כן להוסיף בחלק מהערים מטרה נוספת המוטלת על החברה.
מוסרי-חינוכי כיצד? הלויים הם מורי העם מלמדי התורה, וראוי למי שהאלוקים אינה לידו גרימת מוות בשגגה שיש בה רשלנות, שילמד מהם אורחות חיים.
ספר החינוך (מצוה תח) מעלה גם את ההסבר שאנשי קודש המופקדים על הוראת התורה חזקה עליהם שיערבו לשלומו של האיש הנרדף ולא יאפשרו לפגוע בו.
נערך ע"י צוות אתר התנ"ך מתוך הספר 'מקום בפרשה' בהוצאת ידיעות אחרונות