ערים גדולות ובצורות בשמים

התקופה שקדמה לתקופת ההתנחלות בארץ מכונה בפי הארכאולוגים תקופת הברונזה התיכונה. ואכן, לקראת סופה של תקופה זו מצינו בארץ שרידים לערים גדולות ובצורות, כפי שלא מצינו באף תקופה אחרת לפני תקופת הבית הראשון. העיר הגדולה ביותר לה נמצאו שרידים היא חצור, ששטחה הוא למעלה מ־800 דונם. על עיר זו כבר נאמר בספר יהושע: "כִּי חָצוֹר לְפָנִים הִיא רֹאשׁ כָּל הַמַּמְלָכוֹת הָאֵלֶּה" (יהושע י"א, י).

שיטת הביצור הייחודית בתקופת הברונזה התיכונה הייתה הקפת העיר בסוללות עפר אדירות דו־שיפועיות. על מנת להקשות על הגישה לסוללה מבחוץ, נחפרה תעלה (חפיר) שהקיפה את העיר כולה. אין אנו יודעים מה היה גובהן של הסוללות, שכן הן לא השתמרו במלואן, אך מעובי בסיסן ניתן להעריך כי היה מדובר בסוללות אדירות. לדוגמה, רוחב בסיס הסוללה בחצור הוא כ־60 מטרים, ובתל־דן רוחב הבסיס במקומות מסוימים הוא כ־50 מטרים. לדעת החוקרים גובה הסוללה בתל־דן הגיע לכ־20 מטר. לשם המחשה, רוחב חומת ירושלים העתיקה הוא כ־3 מטרים וגובהה כ־12 מטרים בלבד.

ביצור ערים באמצעות סוללות היה נפוץ בעיקר באזורים המישוריים של ארץ ישראל, שם ניתן למצוא עפר למכביר. לעומת זאת, בהרי יהודה הטרשיים, בהם אין הרבה עפר, נבנו ביצורים מחומות אבן באמצעות אבני ענק. למשל, בחפירות שנערכו לאחרונה ליד מעיין הגיחון בעיר־דוד התגלתה חומה מתקופת הברונזה התיכונה הבנויה מאבני ענק וגובהה המשוער כ־18 מטרים. דוגמה נוספת נמצאה בעיר בית־אל (ביתין), שאמנם הייתה עיר קטנה (כ־15 דונם) אך רוחב חומתה היה כ־3.5 מטרים.

על אף שאין בידינו ראיות לקיומם של ילידי הענק, לאור הממצאים שתיארנו אין ספק כי אכן היה צורך לעודד את עם ישראל קודם צאתו למלחמה מול יושבי הערים בעלי החומות הבצורות. אולם כפי שראינו בפרשת שלח, מספרם לא היה רב כל כך.

נערך ע"י צוות אתר התנ"ך מתוך הספר 'פרשת דרכים: מבט ארכאולוגי וגאוגרפי בפרשיות השבוע' בהוצאת מגיד
לרכישת הספר