עקרותה של רחל - לקח לדורות

זוג שאינו מצליח להביא פרי בטן לעולם נמצא במצוקה קשה ביותר. דברי רחל אמנו מעידים על כך בצורה החזקה ביותר: "הבה לי בנים ואם אין מתה אנכי" (א). יעקב אבינו אינו מבטא את הכאב בשל העובדה שלו עצמו יש ילדים מִלאה, ובאותו אופן אף אלקנה לא הבין את כאבה של חנה ואמר לה: "הלוא אנכי טוב לך מעשרה בנים" (שמואל א א', ח). בשעה שהדבר מתרחש בעולמם של שני בני הזוג, גם הבעל וגם האישה חשים בצורה עזה ביותר את המצוקה הקשה. 

ההתמודדות עם המציאות הזו נעשית, כמו כל התמודדות, בשני מישורים:

מישור אחד הוא הניסיון לשנות את המציאות, ולא לקבל אותה כפי שהיא. בשנים האחרונות הולכות ומתפתחות טכנולוגיות הפריה שונות, המאפשרות לזוגות רבים, שבעבר לא הייתה להם אפשרות ללדת, לזכות בפרי בטן משל עצמם. זהו חלק מהאידיאה של צלם אלוקים שבאדם, שנועד על ידי ריבונו של עולם לשכלל ולשפר את העולם, ולא לקבל אותו כפי שהוא. מדינת ישראל בולטת בעולם במעמד הטכנולוגיות הרפואיות שבה, בתקצוב הממשלתי של הפריות חוץ גופיות ובחקיקה המתקדמת מאוד המאפשרת שימוש בכלים המתחדשים בכל יום.

המישור השני הוא מישור ההתמודדות עם מה שלא ניתן לשנות, ובעיקר עם מה שלוקח הרבה זמן. ההתמודדות היא הן של בני הזוג עצמם, והן של הסובב אותם. פרקנו ודברי חז"ל בעקבותיו מתייחסים גם לתגובתו של יעקב אבינו למצוקה של רחל. הדברים הנאמרים בפסוק קשים: "ויחר אף יעקב ברחל, ויאמר: התחת א-להים אנכי אשר מנע ממך פרי בטן?" (ב). דברים אלה של יעקב מנותחים על ידי חז"ל, והם אומרים כלפיו "אמר לו הקב"ה: כך עונים את המעוקות?!". קשה למי שעומד מבחוץ להבין את עוצמת הכאב. לא זו בלבד, אלא שזוגות שונים מצפים לתגובות שונות מהחברה הסובבת: יש המבקשים לדבר על כך, ויש המבקשים לשאת את הכאב לבד; יש השמחים בשמחת אחרים בלידה, ויש הרואים בכך סטירת לחי להם עצמם; יש המצפים כי הסובבים אותם יציעו להם דרכי התמודדות ויש המבקשים שלא יתערבו. לא זו בלבד, אלא שאותו זוג עצמו עשוי לחפוץ ביום אחד בתגובה אחת וביום אחר בתגובה אחרת.

מה אפוא אנו לומדים? אנו לומדים מתגובת המדרש לדברי יעקב את המנגינה הכללית. מנגינה זו היא מנגינה של רגישות ועדינות, זהירות וצעידה על קצות האצבעות, שותפות והטמעת הכאב הגדול של מה שעדיין לא התרחש. מנגינה זו מחייבת את הסובבים לקרוא היטב את מה שמבקש הזוג הנמצא בקרבתם וכואב את העובדה שעדיין לא זכה לפרי בטן, ולהטמיע את ההכרה כי כל זוג מבקש דבר מה אחר, ולכל אחד חיבוק משלו ותמיכה אחרת.

עצם העובדה שהסובבים רגישים וכואבים, עצם העובדה שהם שותפים בתקווה ובאמונה, ועצם העובדה שהם חלק מהתפילה ומהטיפול - היא עצמה תמיכה מרובה, והכל בזהירות, בעדינות וברגישות. 

נערך ע"י צוות אתר התנך

לקריאת המאמר המלא באדיבות ישיבת אורות שאול