עקרונות בחינוך

שני פסוקים בפרקנו, שבוודאי יקוממו כל מחנך ליבראל:

"שבט ותוכחת יתן חכמה, ונער משולח מביש אמו" (טו)

הפירוש של הפסוק חד משמעי: אם מוכיחים את הבן, אם מכים אותו בשבט, סופו לתת חכמה. אבל אם הנער משולח - הולך בדרכו שלו בלי הכוונה - סופו להיות בושת אמו.

ושוב חוזר שלמה על רעיון זה בהמשך הפרק:

"יסר ובנך וינחך, ויתן מעדנים לנפשך" (יז)

אתה רוצה מנוחה לנפשך - ייסר את בנך.

משלים אלה מזכירים לנו את הדברים החריפים של פרק י"ג:

"חושך שבטו שונא בנו - ואוהבו שחרו מוסר" (י"ג, כד)

אם נסכם נקודה זו, הרי שהגישה הפיידוצנטרית, זו הרואה בילד את מרכז העולם; זו הנותנת לילד חופש לקבוע ולהחליט; זו הרואה בהגבלת הילד מעשה בלתי מוסרי - גישה זו אינה כל כך מקובלת על שלמה המלך. הוא יעמיד בבסיס חינוכו את הדרישה, את החובה, את התפקיד. השבט שהוא מנפנף בו אינו בהכרח שבט פיזי - הניגוד של "חושך שבטו" הוא "שחרו מוסר". דהיינו: מי שאינו משמיע לילד דברי מוסר, הוא חושך שבטו. השבט אינו בהכרח מכות, אלא הדרישה, החובה.

מיהו מקור הסמכות במשפחה? מחנך מודרני יאמר: התבונה, ההסכמה ההדדית, השכנוע. שלמה יגחך ואמר: מקור הסמכות במשפחה - האב והאם! ובסדרה של משפטים ציוריים מעמיד שלמה את ההירארכיה במשפחה באופן ברור. נשמע כמה מהם:

"שמע לאביך זה ילדך, ואל תבוז כי זקנה אמך" (כ"ג, כב)

או :

"שמעו בנים מוסר אב, והקשיבו לדעת בינה. כי לקח טוב נתתי לכם, תורתי אל תעזובו. כי בן הייתי לאבי, רך ויחיד לפני אמי. ויורני ויאמר לי, יתמוך דברי לבך, שמור מצוותי וחיה..." (ד', א-ד)

ומהן הדרכים בהם מעביר האב את אמונתו ועמדותיו לבנו?

גם כאן, אם נשאל את המחנך המודרני כיצד מחנכים נער לקבל את תורת אביו, יאמר בבהלה: רק לא להטיף, רק לא אינדוקטרינציה. הטוב ביותר, יאמר לך המחנך המודרני, להציב בפני הילד את שתי העמדות: זו שאתה מאמין בה, וזו שאינך מאמין בה, ולתת לילד להחליט איזו מהן מקובלת עליו.

ושלמה המלך עומד מנגד ומחייך. הוא מאמין בכוחה של המילה, בכוחו של הדיבור. הוא מצייר בצבעים מרהיבים את אושרו של הבוחר בטוב; הוא מתאר בתיאורים פלסטיים את מפלתו של הנכשל. אין הוא מניח לשומע להחליט. הוא כבר החליט בשבילו.

האני מאמין החינוכי של שלמה המלך מבוסס על החובה, הסמכות והמשמעת. האב חייב לחנך את בנו; הוא היודע והוא הדורש. הוא המטיף, והוא המצפה שדבריו גם יתקבלו. לא כל כך מודרני, אבל די משכנע.

נערך ע"י צוות אתר התנ"ך

לקריאת המאמר המלא באדיבות אתר דעת