עצלות שאין כדוגמתה

אחד האתגרים שמלווים כל אדם לאורך שגרת יומו הוא הקרב מול מידת העצלות. הקרב הוא קרב אישי, והוא גם קרב של קהילה וחברה אל מול המתעצלים שבקרבה. משלי מגלה שוב ושוב לאורך הספר את סלידתו ממידת העצלות. אחת הדרכים שבה בוחר משלי להילחם במידה זו היא על ידי הגחכה של דמות העצלן. את הקו הזה, הקו המגחיך, מאמץ מדרש דברים רבה ופורש לפנינו מעין אנתולוגיה [=מקבץ] של אמירות כלפי העצלות, המופיעות במשלי. כדי להעצים את הגיחוך שבדבר מאגד המדרש את כל האמירות למעין מערכון קצר שבמרכזו גיבורנו העצלן שממאן לקום מהמיטה.

המדרש מופיע בעקבות דברי משה בספר דברים על כך שהתורה לא רחוקה מהאדם, אין הוא צריך לטרוח ולהגיע אל השמים או אל מעבר לים אלא "כִּי קָרוֹב אֵלֶיךָ הַדָּבָר מְאֹד בְּפִיךָ וּבִלְבָבְךָ לַעֲשֹׂתוֹ" (דברים ל', יד). בנקודה זו בוחר המדרש לעסוק בעצלות. אתם מוזמנים לצפות במחזה המשעשע שמציג המדרש:

רבנין אמרי: ז' עצלים הם, ועצלן של משה רבנו עליו השלום גדול מכולם

אמר שלמה: "חָכָם עָצֵל בְּעֵינָיו מִשִּׁבְעָה מְשִׁיבֵי טָעַם" (משלי כ"ו, טז).

אמרו לעצל: לך ללמוד תורה מעיר לעיר, אמר להם: מתיירא אני שלא יהא ארי בין הרחובות, שנאמר "אֲרִי בֵּין הָרְחֹבוֹת" (משלי כ"ו, יג),

אמרו לו: והרי חכם יש לך בבני עירך, אמר להם: "אֲרִי בַחוּץ" (משלי  כ"ב, יג),

אמרו לו: והרי חכם קרוב לך, צא למוד תורה ממנו, אמר להם: "בְּתוֹךְ רְחֹבוֹת אֵרָצֵחַ" ( משלי כ"ב, יג),

אמרו לו: הרי הוא בתוך הבית, אמר להם: אם הולך אני אמצא את הדלת שלו נעול אני אחזור ובא, אמרו לו: פתוח הוא, שנאמר "הַדֶּלֶת תִּסּוֹב עַל צִירָהּ וְעָצֵל עַל מִטָּתוֹ" (משלי כ"ו, יד),

לסוף שלא היה יודע מה להשיב, אמר להם: אם הדלת שלו פתוח או נעול, מבקש אני ליישן עוד מעט, שנאמר: "עַד מָתַי עָצֵל תִּשְׁכָּב" (משלי ו', ט).

עמד משנתו בבקר נתנו לו לאכול והוא מתעצל לתת לפיו, אמר שלמה עד היכן הוא עצלות, שנאמר: "טָמַן עָצֵל יָדוֹ בַּצַּלָּחַת נִלְאָה לַהֲשִׁיבָהּ אֶל פִּיו" (משלי כ"ו, טו)...

אמר משה איני אומר לך שתלך ותלמוד מעיר לעיר ולא משכונה לשכונה ולא מחצר לחצר ולא מבית לבית, אלא "כי קרוב אליך הדבר מאד בפיך ובלבבך לעשותו" (דברים ל', יד), מפיך ללבבך מלא הסיט (=מידה קטנה).

(דברים רבה (ליברמן), פרשת ניצבים)

באדיבות אתר 929