עצלות גוררת עבירה

"וַיְהִי לִתְשׁוּבַת הַשָּׁנָה לְעֵת צֵאת הַמְּלָאכִים וַיִּשְׁלַח דָּוִד אֶת יוֹאָב וְאֶת עֲבָדָיו עִמּוֹ וְאֶת כָּל יִשְׂרָאֵל וַיַּשְׁחִתוּ אֶת בְּנֵי עַמּוֹן וַיָּצֻרוּ עַל רַבָּה וְדָוִד יוֹשֵׁב בִּירוּשָׁלִָם. וַיְהִי לְעֵת הָעֶרֶב וַיָּקָם דָּוִד מֵעַל מִשְׁכָּבוֹ וַיִּתְהַלֵּךְ עַל גַּג בֵּית הַמֶּלֶךְ וַיַּרְא אִשָּׁה רֹחֶצֶת מֵעַל הַגָּג וְהָאִשָּׁה טוֹבַת מַרְאֶה מְאֹד" (שמואל ב י"א, א-ב)

על ידי שישב המלך בביתו ולא הלך בעצמו ללחום מלחמת ה' בא מעשה זו לידו.
ולבל תאמר שהיה יגע ורפה ידים ממלחמה הקודמת, אמר שהיה "לתשובת השנה".
ולבל תחשוב שלא היה עת ראוי לצאת מפני הקור והגשם, אמר "לעת צאת המלכים", כי היה בחדש סיון שכל מלכי ארץ יוצאים ופניהם בקרב.
ולבל תאמר שהיתה מלחמה קטנה שאין כבוד המלך לצאת בה בעצמו, אמר כי שלח את יואב שר הצבא ואת עבדיו, שהם כל שרי החיל והגבורים, ואת כל ישראל, ובזה היה ראוי שילך מלכם לפניהם. והם השחיתו את בני עמון ויצורו על רבה שזה נמשך זמן רב, ובכל זאת "ודוד יושב בירושלים", ולא בא לעזרת ה' בגבורים.
וגם בביתו לא היה טרוד בצרכי העם, כי קם ממשכבו לעת הערב, וכבר אמרו חז"ל (ירושלמי פ"ק דברכות ובמדרש) שכשהיה סועד סעודת מלכים היה ישן עד הערב... וגם אחר כך לא עסק בצרכי צבור רק הלך לטייל על גג בית המלך, ובזה בא לידי עבירה.

מלבי"ם - ר' מאיר לייבוש בן יחיאל מיכל (1809-1879), נולד בפולין ונפטר ברוסיה. רוב שנותיו נדד במזרח אירופה ושימש כרב בערים אחדות. בפירושו לתורה, "התורה והמצווה", מביא את מדרשי ההלכה ודן בהם בהשוואה לפשט הפסוקים תוך דיוקים בדקדוק המקרא.