בחסידות מובא שכל זמן שאדם חושב שיש לו עצות איך לפעול, "עד אנה אשית עצות בנפשי" (ג), ה' מסתיר פניו ממנו. רק ברגע שהאדם מבין שאין עצה ואין תבונה, ושמצידו הוא אין לו דרך לצאת מהמציאות שהוא נמצא בה, רק אז הקב"ה פונה לעזרתו ומאיר את עיניו.