עניין רע

שאלת הרע ומקומו בעולם מטרידה את קהלת, ועוברת כחוט השני במגילה כולה.

"יש רעה חולה ראיתי תחת השמש, עושר שמור לבעליו לרעתו. ואבד העושר ההוא בענין רע, והוליד בן ואין בידו מאומה. כאשר יצא מבטן אמו, ערום ישוב ללכת כשבא. ומאומה לא ישא בעמלו שיולך בידו. וגם זו רעה חולה, כל עומת שבא כן ילך, ומה יתרון לו שיעמול לרוח" (יב-טו)

המרגיז בתופעה הזאת הוא העובדה שאין הסבר למה שקרה. "ואבד העושר ההוא בענין רע" (יג). מהו העניין הרע? מי גרם לו? האם אפשר היה למנוע אותו? בגלל העניין הרע הזה עבד אדם כל חייו, הצליח להיות עשיר, וכשהוא ראה בדמיונו את בנו יורש אותו - הולך כל עושרו לאיבוד בעניין רע. האיש נותר בלא כלום; הבן נותר בלא כלום.

ותמונה נוספת: 

"שבתי וראה תחת השמש, כי לא לקלים המרוץ, ולא לגבורים המלחמה, וגם לא לחכמים לחם, וגם לא לנבונים עושר, וגם לא ליודעים חן, כי עת ופגע יקרה את כולם. כי גם לא ידע האדם את עתו, כדגים שנאחזים במצודה רעה, וכצפרים האחזות בפח, כהם יוקשים בני האדם, לעת רעה כשתפול עליהם פתאום" (ט', יא-יב).

כמה אזלת יד מתוארת בתמונה זו. שום דבר אינו מצליח לפי התוכנית; קלי הרגלים אינם מצליחים לרוץ; הגיבורים אינם מצליחים במלחמה; החכמים רעבים; הנבונים עניים; "עת ופגע יקרה את כולם" (ט', יא).

קהלת רואה את ההתרחשויות שבעולם כאילו הן מכוונות כנגד האדם: "כדגים שנאחזים במצודה רעה, וכצפורים האחוזות בפח" (ט', יב). הדג אינו יודע מדוע הוא נלכד; יתירה מזו: אין כל משמעות לעובדה שדג א' נלכד ברשת ודג ב' הצליח לחמוק ממנה. בעולם הדגים הכל פועל באופן מקרי. הדייג מצליח לאסוף אלף דגים - אבל אין הוא רודף אחרי דג מסוים.  

איזו תשובה משיב קהלת לקיומו של הרע בעולם? התשובה בקהלת אינה חד משמעית. 

מצד אחד הוא כמו הופך את העצב למטרה: "טוב ללכת אל בית אבל מלכת אל בית משתה" (ז', ב)

מאידך הוא מאשים את האדם בכל הרע: "וגם לב בני האדם מלא רע והוללות בלבבם בחייהם" (ט', ג)

ושוב חוזר הוא וקובע כי האדם צריך לסמוך על כוחו בלבד: "כל אשר תמצא ידך לעשות - בכחך עשה" (ט', י)

ולבסוף הוא מגיע למסקנה הדתית: "את האלהים ירא ואת מצוותיו שמור, כי זה כל האדם, כי את כל מעשה, האלהים יביא במשפט, על כל נעלם, אם טוב ואם רע" (י"ב, יג-יד).

נערך ע"י צוות אתר התנ"ך

לקריאת המאמר המלא באדיבות אתר דעת