ה' אוהב את ישראל, כאדם המוצא ענבים במדבר השומם ושמח בהם, כקוטף תאנה בתחילת הקיץ וחפץ לאכלה. אך ישראל לא משיבים לו אהבה.
בפסוק י מתאר הושע את ישראל בדימוי יוצא דופן:
"כענבים במדבר מצאתי ישראל,
כבכורה בתאנה בראשיתה ראיתי אבותיכם
המה באו בעל פעור, וינזרו לבשת, ויהיו שקוצים כאהבם"
ענבים אינם צומחים במדבר. חוסר גשם הורס את הגפן. מנין, אם כך, הדימוי של הענבים במדבר, שישראל דומים להם?
דומה כי הד לפסוק זה נשמע בפי ירמיהו: "זכרתי לך חסד נעוריך, אהבת כלולותיך, לכתך אחרי במדבר, בארץ לא זרועה. קודש ישראל לה', ראשית תבואתה. כל אוכליו יאשמו, רעה תבוא אליהם, נאום ה'" (ירמיהו ב', ב-ג).
אין ענבים במדבר. והושע מתאר את הפגישה שבין ה' לישראל, כאדם המוצא ענבים במקום לא צפוי. והוא שמח בהם.
הדימוי השני של הושע, הוא דימוי התאנה. ביכורי תאנים הם מאכל תאווה, וכך מופיע הדימוי במקומות אחרים במקרא. וכך היחס של ה' לישראל: יחס של ההולך במדבר ואוכל ענבים, יחס של הקוטף תאנה בתחילת הקיץ, והוא חסר סבלנות להביאה הביתה, להכינה ולהגישה. בעודה בכפו יבלענה.
הגפן והתאנה מתארים את השפע, את החיים הטובים. ולהיפך: העדר ענבים ותאנים מבטא את החורבן, היובש, הבצורת. כך במקומות רבים בדברי הנביאים.
ועכשיו אנו מסוגלים להבין את הדימויים שהושע מתכוון להעביר לשומעיו. הוא מתחיל לתאר את השפע, את האהדה, את הרצון של ה' לקשר עם ישראל. והדימוי הוא להולך במדבר המוצא ענבים, ולאוכל ביכורי תאנים.
"כענבים במדבר מצאתי ישראל,
כבכורה בתאנה בראשיתה ראיתי אבותיכם"
אבל הסיום הופך את הנבואה על פיה:
"המה באו בעל פעור, וינזרו לבשת, ויהיו שקוצים כאהבם:"
מול אהבת ה', מופיעה אהבת ישראל. ומה הם אוהבים? את בעל פעור, את הבושת, ואת עבודות השיקוץ של פעור. רק עזבו את המדבר, סמל אהבת ה' לישראל, רק התקרבו לארץ נושבת, וכבר נצמדו לבעל פעור, וכבר אהבו את עבודתו.
אהבה מול אהבה, מראה הושע. וכמו ירמיהו הנביא, המתלונן כי אהבת ה' נותרה ללא מענה, כך הושע מתלונן על אהבת ה', המתוגמלת באהבת בעל פעור.
נערך ע"י צוות אתר התנ"ך
לקריאת המאמר המלא באדיבות אתר דעת