עמל הרשע לצדיק

נאמר במדרש קהלת:

""כי לאדם שטוב לפניו" (קהלת ב', כו) - זה מרדכי, "נתן חכמה ודעת ושמחה" (שם), "ולחוטא נתן ענין לאסוף ולכנוס" (שם) - זה המן" (קהלת רבה, פרשה ב')

המהר"ל מסביר, שהרשע מקבל את היכולת לאסוף ולכנוס עושר ונכסים בעולם הזה, רק בשביל שכל מה שאסף יעבור בסופו של דבר לצדיק. אולם, אם כך מדוע לא לתת לצדיק עושר מלכתחילה, אלא להעביר לו אותם מידיו של הרשע?

המהר"ל מסביר, שהרשע מגיע להישגים של עושר ונכסים, כיוון שהוא תמיד מרגיש חסר בתחומים הגשמיים. לכן, הוא תמיד רודף אחרי עוד כבוד וכוח כדי למלא חסרון זה. לעומת זאת, הצדיק מסתפק במה שיש לו ולכן לא רודף אחרי כסף. מסיבה זו, הצדיק איננו יכולה להשיג בעצמו עושר ונכסים בעולם הזה.

ממשיך המהר"ל ומסביר, שעל-מנת שהצדיק ירוויח גם במושגים של העולם הזה, נתן הקב"ה לרשע כוח לאסוף ולכנוס - כלומר, את ההרגשה שהוא תמיד בחסרון וצריך לאסוף עוד ועוד כסף. בסופו של דבר, הקב"ה ינהל את העניינים כך שהצדיק יקבל את כל העושר אחריו רדף הרשע. כיוון שהתכונות הקשורות ברדיפת ממון אינן מתאימות לצדיק, הקב"ה נותן לרשע לעשות את 'העבודה השחורה' ובסופו של דבר מעביר את כל עמלו לצדיק.

ניתן לראות רעיון זה גם במגילה עצמה. מרדכי לא יכול היה לקבל את משרת המשנה למלך בעצמו, שהרי אין לו את תכונות רדיפת כבוד והאמביציה שיש להמן. לכן, המן הוא זה שרדף אחרי המשרה מתוקף תכונותיו השליליות, ורק לאחר מכן, על ידי המהלך הא-לוקי, ניתנה משרה זו למרדכי בלי שהתאמץ להשיגה. בסופו של יום, הצדיק מרוויח בלי שיהפך להיות נגוע בתכונות השליליות הקשורות בעקבן עם אותו רווח. לכן, דווקא "נתן עניין לאסוף ולכנוס - זהו המן".

למעשה, רעיון זה עומד מאחורי תפיסת הרב קוק ביחס לבניין ארץ-ישראל. לדבריו, מדינת ישראל נבנתה בידי חילונים כיוון שבניין גשמי דורש תכונות שבדרך כלל קיימות אצל אנשים שאינם מלאים ברוחניות ובחיפוש אחר 'חכמה ודעת'; בניין גשמי דורש תכונות של רדיפת ממון וכבוד. לכן, רק החילונים יכלו לבנות את מדינת ישראל. אולם, בסופו של דבר הצדיקים הם שיזכו במדינה מידי בוניה החופשיים, כיוון שרק כך יכול העולם להתנהל.

נערך ע"י צוות אתר התנ"ך

לקריאת המאמר המלא באדיבות אתר VBM של ישיבת הר עציון