איסור "לא תתגודדו" עוסק לפי הפשט באיסור שריטה על מת ואילו לפי מדרש חז"ל באיסור יצירת אגודות. דומה שהקשר בינהם הוא הדגשת ערך הכלל ומניעת הפרזה בהערכתם של היחידים. הקדושה נמצאת בכלל ולא ביחידים.
בין המצוות המופיעות בפרקנו מופיע איסור "לא תתגודדו":
"בָּנִים אַתֶּם לַה' אֱלֹהֵיכֶם לֹא תִתְגֹּדְדוּ וְלֹא תָשִׂימוּ קָרְחָה בֵּין עֵינֵיכֶם לָמֵת. כִּי עַם קָדוֹשׁ אַתָּה לַה' אֱלֹהֶיךָ וּבְךָ בָּחַר ה' לִהְיוֹת לוֹ לְעַם סְגֻלָּה מִכֹּל הָעַמִּים אֲשֶׁר עַל פְּנֵי הָאֲדָמָה" (א-ב)
פשט הפסוק אוסר לעשות חתך ושריטה כאבל על מת, אך חז"ל למדו מכאן איסור נוסף: "לא תעשו אגודות אגודות" (יבמות י"ד ע"א).
רש"ר הירש בפירושו לכתוב עומד על הקשר בין שני הציווים, ועל הקשר לפסוק: "כי עם קדוש אתה לה' אלוקיך" :
"כי עם קדוש וגו'. לא "גוי קדוש" באחדותו כלפי חוץ אלא "עם קדוש" המאוחד בעיצובו החברתי הפנימי למרות ריבוי חוליותיו...
... נזכור שכל ההלכות של הפרק הקודם דנות בסכנה הנשקפת מהשפעתם המכרעת של אישים יחידים על החוגים הקרובים להם; נזכור שאיסור גדידה ושריטה לנפש בא לשלול את ההערכה המוגזמת של אישים יחידים. ונזכור, בסופו של דבר, שה"אגודות אגודות", שהפירוש השני של "לא תגודדו" בא להזהיר מפניהן, נוצרות בדרך כלל על ידי ששני אישים חלוקים זה עם זה וחלקים שונים של הציבור הולכים אחרי האחד או אחרי השני; וכך יובן שיש קשר פנימי עמוק בין שני האיסורים הנלמדים כאחד מלשון "לא תגודדו"".
אין לגדוד על מת, משום שאין לרומם ולהעריץ אישיותו של אדם יחיד, גדול ככל שיהיה, בצורה מוגזמת. אף איסור אגודות אגודות מחזק את ערך הכלל על פני היחידים.
מכאן עולה ענין החורז את פרשת ראה. עם ישראל הוא "עם קדוש", ובו בחר ה', ולא ביחידים. בכל אחד מישראל טמונה הסגולה האלוקית של ישראל, ותכונותיו המעולות של יחיד אינן יכולות לגבור על קדושת הכלל.
פרשת ראה שוללת את ההליכה אחרי היחידים. לא מסית ומדיח, לא נביא שקר ולא עיר הנידחת (י"ג), כי אם כח הכלל שבקדושת האומה.
פרשת שופטים, הבאה לאחר מכן - ממשיכה עיקרון זה. לאחר ששללנו הליכה אחר יחידים, מחוזק כח הכלל - המלוכה, שופטים ושוטרים וכדו'.
הבחירה האלוקית שהטביעה בנו את הסגולה הישראלית - בחרה בעם קדוש, ולא באנשים פרטיים קדושים. רק מתוך קישור ומחוייבות לכלל - יכול היחיד להתרומם ולהתקדש.
הכתוב אומר כי: "ובך בחר ה' להיות לו לעם סגולה" (ב); "בך" - בציבור. אך גם - "בך" - בכל אחד ואחד מישראל. לא כישוריו וכשרונותיו של כל אדם מישראל גרמו לבחירה האלוקית בו, אלא כל אחד ואחד מישראל הוא חלק מהכלל, וכולם יחד בונים את כלל ישראל.
נערך ע"י צוות אתר התנ"ך
לקריאת המאמר המלא באדיבות ישיבת מעלות יעקב