עם לבדד ישכון

"כי מראש צֻרים אראנו, ומגבעות אשורנו, הן עם לבדד ישכֹּן, ובגויִם לא יתחשב" (ט).

ראשיתו של הפסוק, "כי מראש צֻרים אראנו ומגבעות אשורנו", מתייחסת, לפי המדרש המובא ברש"י, אל האבות והאימהות של עם ישראל. ואמנם, עובדת היותו של עם ישראל נפרד מכל העמים, ראשיתה כבר בימי האבות. חז"ל הסבירו שאברהם כונה "אברהם העברי", כיוון ש"כל העולם כולו מעבר אחד, והוא מעבר אחד". ומאז ועד היום, נשארו בניו של אברהם, עם ישראל, נפרדים ומיוחדים ביחס לשאר אומות העולם.

הפרדה זו שני פנים לה. מצד אחד, עולמם הרוחני והערכי של אברהם אבינו ושל ממשיכי דרכו שונה מזה של שאר אוכלוסיית העולם. ומצד שני, הקב"ה עצמו יצר הפרדה בין אברהם וזרעו לבין שאר האומות, בכך שבחר להתגלות דווקא לאברהם ולבני ישראל, ולא לאומות אחרות.

תחושת הייחוד וההפרדה מכל האומות אינה קיימת רק במישור האידיאולוגי, אלא גם במישור הקיומי. יהודים בכל מקום שהם מרגישים שונים ונפרדים מן הסובב אותם.

הגמרא בשבת קנ"ו (ע"א) קובעת ש"אין מזל לישראל". ניתן להבין שכוונת הגמרא לכך, שכל אומות העולם מושגחות על ידי מלאכים ושליחים של הקב"ה, ורק עם ישראל מטופל ומושגח על ידי הקב"ה בעצמו. לחלופין ניתן להסביר, שעם ישראל אינו פועל ומתפקד לפי חוקי ההסטוריה הרגילים, אלא לפי מערכת חוקים שונה. כמה הסטוריונים כבר עמדו על כך, שלפי חוקי הסיבתיות הרגילים, עם ישראל היה אמור להיכחד מזמן, ועצם קיומו מנוגד לכל חוקי ההסטוריה.

בדור האחרון נשמעים קולות המנסים לטשטש את ייחודו של עם ישראל בין העמים. במסגרת זו יש הקוראים לעזיבת תרבותו המיוחדת של עם ישראל, שהיא כביכול צרה ומצומצמת, ואימוץ תפיסות אוניברסאליות ומודרניות יותר. מעבר לכך, ישנם מנהיגים המדברים על "מזרח תיכון חדש", שבו תשתלב מדינת ישראל ותיטמע בנוף הכללי הגדול של האזור.

הצעה זו היא בלתי אפשרית. מדינת ישראל יכולה אמנם לשתף פעולה עם מדינות אחרות בתחומים שונים, אולם לעולם לא תצליח להיטמע ממש בין שכנותיה, כיוון שייחודו הבסיסי של עם ישראל בין האומות אינו מאפשר את הדבר. ייחודו של עם ישראל בין העמים קיים, אפוא, הן בהווה והן באחרית הימים, הן במובן ההסטורי והן במובן המטא-הסטורי.

נערך ע"י צוות אתר התנ"ך

לקריאת המאמר המלא באדיבות אתר VBM של ישיבת הר עציון