עם חברים כאלה מי צריך אויבים

"וַתְּהִי אֵשֶׁת שִׁמְשׁוֹן לְמֵרֵעֵהוּ אֲשֶׁר רֵעָה לוֹ" (כ).
פסוק זה חותם את פרק י"ד, אך מבחינת שרשרת סיפורי שמשון הוא חותם רק מערכה בסיפור גדול ורחב: אשת שמשון הופכת להיות אישה של אחד מחבריו של שמשון. אך ברור שאין זו חברות אמת. הרעים והמרעים לאורך כל הסיפור, נעים על הציר שבין חברים לאנשים העושים רע אחד לשני. מערכת יחסים זו הדדית: שמשון חורש מזימות ותואנות כדי לפגוע ברעיו, והרעים מחפשים כל דרך לפגוע בשמשון.
השימוש בכינוי "מרעים" כאן אינו מקרי. המספר בחר בכוונת מכוון בכינוי שיכול לשמש בכפל משמעות: עיון בתפקידם של הרֵעים בסיפור המקראי מגלה שרבים מהם אכן היו רַעים.

סיפורי שמשון באים לספר לנו על דמותו של שמעון ועל יחסיו באופן כללי עם הפלישתים. אך עיון במערכות היחסים האישיות והקטנות השזורות בסיפורים אלו, מלמד אותנו משהו על היעדר הפשטות והתמימות. כל מערכות היחסים המתקיימות בין שמשון לבין אנשים ונשים פלישתים, הן מערכות של אינטרסים. לא נראה שיש איזושהי מערכת פשוטה, שמטרתה להיטיב לזולת. במערכות יחסים שכאלו הרֵעים מלכתחילה אינם חברי אמת אלא מרעים, כלומר עושים רַע.

מה המסקנה? נראה שכדי להשיג חברות אמתית צריך פשטות, תמימות, ובעיקר – רצון לתת לאחר. "לתת בלי לרצות לקחת, ולא מתוך הרגל".

באדיבות אתר 929