על "שלושה וארבעה" בנחל היוצא מהמקדש

אחד האמצעים הספרותיים הנפוצים בתנ"ך, הוא מבנה "שלושה וארבעה" - שלושה חלקים דומים יחסית, ולאחריהם חלק רביעי שונה. החלק הרביעי במקרים כאלה לא רק ימשיך את השלישיה שלפניו, אלא יהווה תפנית ויביא אותם לקיצוניות מירבית. הדוגמאות הבולטות ביותר לכך הן פרק א' בעמוס ופרק ל' במשלי.

בפרק מ"ז, הנביא נלקח מהמקדש אל נקודות שונות בנחל, כאשר בין נקודה לנקודה מפרידות אלף אמות:

"בְּצֵאת הָאִישׁ קָדִים וְקָו בְּיָדוֹ,

א. וַיָּמָד אֶלֶף בָּאַמָּה וַיַּעֲבִרֵנִי בַמַּיִם מֵי אָפְסָיִם: 

ב. וַיָּמָד אֶלֶף וַיַּעֲבִרֵנִי בַמַּיִם מַיִם בִּרְכָּיִם,

ג. וַיָּמָד אֶלֶף וַיַּעֲבִרֵנִי מֵי מָתְנָיִם" (מ"ז, ג-ד)

לאחר שלושת השלבים הללו, מגיע השלב הרביעי, המביא את החזון לידי מיצוי ומלאות:

"וַיָּמָד אֶלֶף נַחַל אֲשֶׁר לֹא אוּכַל לַעֲבֹר כִּי גָאוּ הַמַּיִם מֵי שָׂחוּ נַחַל אֲשֶׁר לֹא יֵעָבֵר" (מ"ז, ה).

ניכר כי התיאור בשלב זה ארוך מבשלבים הקודמים: התיאור של הנחל כנחל "אשר לא אוכל לעבר" מציב אותו כתיאור מרשים הרבה יותר ממיקום ספציפי זה או אחר של המים ביחס לגוף. בנוסף, הנחל לא מתואר רק כמקום בו הנביא לא יוכל לעבור, אלא בשני תיאורים נוספים - ראשית, המים גבוהים ועולים מאוד: "כי גאו המים מי שחו", ושנית - אין אף אחד שיוכל לעבור אותם - "נחל אשר לא יעבר".

בדרך כלל מוטיב זה משמש לתיאור של הדרגתיות שמאבדת שליטה. בפרקנו, השימוש באמצעי זה מאפשר לנביא לתת לנו, קוראיו, תחושה עזה של הפרייה ההולכת ומתפרצת בנחל היוצא מבית המקדש.

הכותבים במדור זה הינם חברי ארגון נח"ת - נוער חובב תנך, המהווה בית ללימוד תנך בידי הנוער.