נקודות דמיון רבות אך גם שוני מוצאים אנו בין הנזיר, הכהן והאשה הסוטה. בכולם מוזכר עניין השיער אך בצורות שונות. מה ניתן ללמוד מהשוואה זו על יציאה ממסגרות ועל הגבולות לכך?
התקדשותו של הנזיר מתבטאת בשערו, שהוא קודש לה׳. שיער הפרע נקרא גם ״נֵזֶר אֱלֹהָיו״ (ז), ובהקשר זה ׳נזר׳ פירושו כתר. האיסור להיטמא למת, בדומה לכהן, נגזר מקדושה זו, ולכן כאשר הנזיר נטמא מגלחים את שערותיו. בתום תקופת הנזירות מגלח הנזיר את שערו ושם אותו עם קרבנו יחד באש המזבח (יח), השיער דומה לקרבן השייך לה׳. גם מסיפור שמשון (שופטים י"ג) עולה שהביטוי העיקרי של הנזירות הוא השיער.
השיער הפרוע מבטא את הלך נפשו של הנזיר. נקודת המוצא של הנזירות תוארה בפסוק: ״אִישׁ אוֹ אִשָּׁה כִּי יַפְלִא לִנְדֹּר נֶדֶר נָזִיר לְהַזִּיר לַה׳״ (ב).׳פלא׳ משמעו ללכת מעבר, לצאת מן המסגרות הרגילות. תנועה זו מתבטאת היטב בפריעת שיער הראש, הזורם ויוצא מגבולות וסדר. גם כיום, השיער הארוך הוא סמל למרד הנעורים אצל בני הנוער. כאן נעוץ ההבדל בין הנזיר לכהן: קדושת הכהן שייכת למציאות של סדר נורמטיבי. משום כך הכהן מטופח, ואסור ששערו יהיה פרע. קדושת הנזיר, לעומת זאת, נעוצה דווקא ביציאה מהמסגרות, והביטוי לכך הוא פריעת שיער ראשו.
בהקשר הזה ניתן להבין את האיסור על הנזיר לשתות יין. שילוב בין העדר גבולות ושתיית יין עלול להיות קטלני.
כך גם הסמיכות של פרשת סוטה לפרשת נזיר מרתקת בשל המוטיב המשותף לשניהם – השיער. כשם שהנזיר פרע שערות ראשו, כך גם הסוטה. שניהם חורגים מן הסדר, חוצים את הגבול – האחד לחיוב והאחר לשלילה.
בדורנו יש דגש גדול על האינדיבידואליזם. הסמיכות שבין סוטה לנזיר והגורל השונה שלהם שולחים מסר לאלו המבקשים לצאת מתוך המסגרות ומן החיים הנורמטיביים. יציאה כזו עשויה להיות ברכה או קללה, תנועה כלפי מעלה או כלפי מטה, הדבר תלוי לא מעט בגבולות שהאדם מקפיד עליהם.
עוד על אותו עניין קראו בפוסט מאת הרב אמנון בזק
נערך ע"י צוות אתר התנ"ך מתוך הספר 'להתעורר ליום חדש: קריאה מתחדשת של התורה ושל החיים' בהוצאת מגיד
לרכישת הספר