על קולבים ואנשים

לשם מה נחוצים לנו בכלל בגדים? הבגדים מופיעים לראשונה לאחר חטא גן העדן. אדם וחווה מגלים שעירומים הם, ותופרים חגורות מעלי תאנה. מאוחר יותר חס עליהם הקב"ה, ומעניק להם כותנות עור. אותם בגדים נועדו לכסות את ערוותם של אדם וחווה. משעה שנשתחרר היצר, בעקבות החטא, הבגד נחוץ קודם כל כדי לכסות ערווה. הבגד מבדיל בין החיה, הנותנת דרור ליצריה, לבין האדם, הכובש את יצריו ושולט בהם.

לבגדים ישנו עוד תפקיד בחברה האנושית: הם עוזרים להגדיר ולסמל מעמדות שונים בחברה. לפועלים יש את הלבוש שלהם, לעורכי דין בגדיהם האופייניים, וכולנו מזהים מיד את מראה הרישול המוקפד של אנשי ההי-טק. חיילים, רופאים, אחיות ושוטרים לובשים מדים המיוחדים להם. ישנם המקפידים להיראות תמיד מוזנחים, וגם זה מסר חברתי ברור. הלבוש מסייע לנו לשדר מסר שאנו מעוניינים בו. המסר הזה יכול להיות: "אני משרת בצבא וממלא פקודות", "אני איש רציני ועסוק", "אני אחות רחמנייה", או "אני פְריק". זהו תפקיד חברתי מועיל שממלאים הבגדים. חשוב שיהיו אמצעים שאדם יוכל לבטא בעזרתם את מקומו בחברה ואת שאיפותיו החברתיות.

בפרשת תצווה התורה מנצלת את משמעותם החברתית של הבגדים. בתחילת הפרשה, בפרק כ"ח, מופיע ציווי: "ועשית בגדי קודש לאהרן אחיך לכבוד ולתפארת" (כ"ח, ב). הפרשה ממשיכה בתיאור מפורט של אותם בגדי כהונה. תיאור דומה אנו פוגשים גם בפרק ל"ט. תכליתם המרכזית של הבגדים המרהיבים מתוארת בפסוק שציטטנו: "לכבוד ולתפארת". הרמב"ן עומד על כך שבגדי הכהונה נעשו כדמותם של בגדי מלכות. באמצעות הבגדים רוצה התורה לקַבֵּע יחס של כבוד והערכה לכוהן הגדול, ובעיקר - לה' ולעבודתו. זוהי דוגמה מובהקת לניצול חיובי של הבגדים כאמצעי חברתי.

אך הבגדים עלולים להפוך מאמצעי למטרה. במקום לבטא ערכים ורגשות של בני האדם, הבגדים עלולים להפוך לערכים בפני עצמם. פעם אנשים קנו בגדים כשבגדיהם הישנים התבלו. אחר כך הם התחילו לקנות בגדים חדשים כשהישנים נמאסו עליהם. היום הם (והן) הולכים לעשות קניות כשמישהו מחליט שבגדיהם הוותיקים כבר "לא באופנה". זוהי נקודת הזמן שבה כדאי לעצור ולשאול מה קורה כאן. הבגדים, אמר תומס קרלייל, הפכו אותנו לבני אדם; עלינו להיזהר שלא יהפכו אותנו לקולבים.

נערך ע"י צוות אתר התנך מתוך הספר 'פרשות' בהוצאת מעליות